יום שלישי, 29 בנובמבר 2016

Midrásh del Rey que ve y no es visto: Toldót, aliáh de miércoles, Nétsaj en la semana

--------------  Y he aquí una nueva serie de meditaciones, palabra de cada día en su día:

Me constituiré en badajos de gratitud
Midrásh del Rey que ve y no es visto

Toldót, aliáh de miércoles, Nétsaj en la semana. Bereshit-Gen. 26,24: "Y se mostrará a él Hashém en la noche esa, y dirá: Yo soy el Elohím de Avrahám tu padre; no temas, pues contigo (soy) Yo; y te he bendecido, y he abundado tu descendencia, en bien de Avrahám mi siervo".
Si eres Itsják, si tomas para tí el paradigma de sus enmiendas y te invistes de las cualidades de Itsják, silencia tu miedo y atiende, de boca del Creador: "No temas, pues contigo Yo", [Jer. 1,19] "y saldrán en guerra hacia tí y no podrán vencerte, pues contigo Yo, palabra de Hashém, para salvarte". Porque Itsják es humilde y vigoroso, rendido únicamente a la Ley superior; gobierna su instinto y soporta la disciplina, y no se emociona fácilmente. [Tehilim 69,19] "Aproxímate a mi alma, redímela; en aras de mis enemigos libérame", pedirá y recibirá, puesto que en pos de incidir con bien aún en sus enemigos es que pidió recibir para sí. Y como es sabido, [Prov. 28,13] "el que oculta sus crímenes no tendrá éxito, y el que reconoce y abandona (el crimen) recibirá misericordia", pues la Ley divina está revelada y es aprehendible para todo quien quiere ver, y sólo quien porfíe en la maldad se perderá. Puesto que (Shemot-Ex. 32,16) "la escritura de E-lohím es libertad", pues grabar en tu conciencia la verdad abrirá ante tí las puertas hacia la más alta libertad.
Y todo el proceso adviene en verdad por mérito de la Piedad: "en bien de Avrahám, mi siervo" (cuya cualidad sobresaliente es el Jésed-piedad-amor) se abren las puertas de la "libertad" ("jerút"). Por mérito del Jésed de Avrahám, la bendición se posará sobre el recipiente enmendado de Itsják el valiente. "Y se mostrará a él Hashém en la noche esa, y dirá: Yo soy el Elohím de Avrahám tu padre; no temas, pues contigo (soy) Yo; y te he bendecido, y he abundado tu descendencia, en bien de Avrahám mi siervo"; y en el momento de estrechez y pena se levantará la cualidad de Hód (el sentido de reconocimiento y gratitud) de Aharón el Cohén, bajo las órdenes del director y triunfador Moshéh (en sintonía de la cualidad de Nétsaj), [Bamidbar-Num. 17,12] "y tomará Aharón tal como dijo Moshéh, y correrá hacia dentro de la multitud, y he que comenzó la peste en el pueblo; y dará el incienso, y expiará por el pueblo", y todos son curados como en un pestañeo. Y es bastante para nosotros.


---------------------------------
Aclaraciones necesarias:
Este texto, y los que con ayuda de Hashém han de seguirle en la serie, está destinado a una lectura meditativa que sigue el curso de asociaciones numéricas para armar un puzzle semántico revelador. Cada vez que citamos ya el verso completo del día o parte de él, todas las citas que le siguen (hasta la aparición de una nueva cita del verso del día) comparten su mismo valor numérico. Quien desee ver todos los datos y detalles numéricos asociados a cada meditación, los hallará en la versión original que escribo en hebreo, en el grupo https://www.facebook.com/groups/toratmashiach/ o en el blog http://titularesdetorah.blogspot.co.il/

#danielginerman

*** מדרש המלך רואה ואינו נראה *** תולדות ע"ד, נצח בשבוע

---------- הנה ראשית סדרה חדשה של התבוננויות דבר יום ביומו:

אהוה ענבלי הוד
*** מדרש המלך רואה ואינו נראה ***


תולדות ע"ד, נצח בשבוע. ברא' כו,כד: "וירא אליו י-הוה בלילה ההוא, ויאמר: אנכי אלהי אברהם אביך; אל תירא, כי אתך אנכי; וברכתיך, והרביתי את זרעך, בעבור אברהם עבדי".
אם אתה יצחק, אם תעלה על מעלת תיקונו ותתלבש במידות של יצחק אבינו, השקט פחדך ושמע, מפי א-ל: "אל תירא, כי אתך אנכי", [ירמ' א,יט] "ונלחמו אליך ולא יוכלו לך, כי אתך אני נאם י-הוה, להצילך". כי יצחק צנוע וגבור, כנוע אך לחוק העליון, כובש את יצרו ועומד במשמעת, ואינו מתרגש בקלות. [תהי' סט,יט] "קרבה אל נפשי, גאלה; למען איבי פדני", יבקש ויקבל, כי על מנת ישפיע טוב בקש לקבל לעצמו. וכידוע, [מש' כח,יג] "מכסה פשעיו לא יצליח, ומודה ועזב ירחם (ירוחם)", כי החוק האלוהי גלוי לכל החפץ לראות ורק העקש ברעתו יאבד. הרי (שמ' לב,טז) "מכתב א-להים הוא חרות", כי זה שתחרות בתודעתך את האמת יפתח לך את שערי הדרור והחופש להביאך אל פיסגת החרות.


והכל בא באמת בזכות מידת החסד, "בעבור אברהם עבדי" נפתחים שערי "חרות". בזכות החסד של אברהם, הברכה תשרה על הכלי המתוקן של יצחק הגיבור. "וירא אליו יהוה בלילה ההוא, ויאמר: אנכי אלהי אברהם אביך; אל תירא, כי אתך אנכי; וברכתיך, והרביתי את זרעך, בעבור אברהם עבדי"; ולעת צרה תקום מידת ההוד (חושי ההודאה וההודיה) של אהרן הכהן בפקודת משה המנצח, [במ' יז,יב] "ויקח אהרן כאשר דבר משה, וירץ אל תוך הקהל, והנה החל הנגף בעם; ויתן את הקטרת ויכפר על העם", וכולם נרפאים כהרף עין. וד"ל.


*****************************

ולכשתרצה לעיין במספרים:


אל תירא, כי אתך אנכי = 1174 = [ירמ' א,יט] "ונלחמו אליך ולא יוכלו לך, כי אתך אני נאם י-הוה, להצילך" = [תהי' סט,יט] "קרבה אל נפשי, גאלה; למען איבי פדני" = [תהי' עב,יא] "וישתחוו לו כל מלכים, כל גוים יעבדוהו" = [מש' כח,יג] "מכסה פשעיו לא יצליח, ומודה ועזב ירחם (ירוחם)" = (שמ' לב,טז) "מכתב א-להים הוא, חרות" = (שמ' לד,י) "נגד כל עמך אעשה נפלאת" = (שה"ש א,ט) "דמיתיך רעיתי" = (נחמ' א,ד) "ויהי כשמעי את הדברים האלה"

בעבור אברהם עבדי = 614 = חרות

וירא אליו יהוה בלילה ההוא ויאמר אנכי אלהי אברהם אביך אל תירא כי אתך אנכי וברכתיך והרביתי את זרעך בעבור אברהם עבדי = 4826 = [במ' יז,יב] "ויקח אהרן כאשר דבר משה, וירץ אל תוך הקהל, והנה החל הנגף בעם; ויתן את הקטרת ויכפר על העם"


יום חמישי, 10 בנובמבר 2016

אהוה ענבלי הוד - מבוא

לא אפחד כי אם מהפחד, באשר הוא בטוי להיעדר אהבה. כמו שהחושך הוא רק בטוי להיעדר אור. היעדר, משמעותו שאין זרימה, השפע אינו נשפע, ושפע שאינו נשפע הוא כמו מן במדבר אשר נשמר מהיום למחרת שמא חלילה יחסר, והוא נרקב ומעלה אובש ומתמלא תולעים המוזמנים לחדש את הזרימה, ומקיימים בכך את מה שניתן בהתחלה בידי האדם, והוא, מתוך פחד שהוא בטוי להיעדר אהבה, תקע את השפע אצלו ובכך כפר בעיקר, כי כל הקיים קיים בתנועה, ואף כל אטום הוא כמעט כולו חלל ריק ורק התנועה המתמדת של כל החלקיקים שבו מקנה לו כאילו ממשות, וכן הדברים אשר יחשוב האדם או יאמר או יעשה, הכל בשנוי ובזרימה ובהשתנות; ואם לא, אם הוא נתקע במחשבותיו ובהיחוו את אשר כבר עבר או את אשר טרם הגיע ומפסיק לפרוק ולצעוד הלאה, אז השפע נעלם ממנו ונותרת רק גופה יבשה, קליפה, אליל, מכל מה שהיה; וברור שאם ינשום ולא ינשוף לא יתהוו בו חיים, ואם דמו לרגע ישקוט ויפסיק לחולל ורידיו ועורקיו לא יחייה אותו יותר כי אם בדמו הדומם ימות רוחו ויסרח, כרוח אשר לא נושבת עוד ולא תיקרא כבר רוח. כי סוד השפע הוא סוד החיות וחיבור של כל העולמות, כסוד טיפת הזרע של הזכר הנוצרת בעולמו העליון הוא הכי פנימי, בעולם המחשבה, ומשם תצא להפרות מיסודו את גלגלי מלכותו בגשמיות להמשיך אל העולם הנוכח עוד חיים בהם תתלבשנה בהשתלשלות מופלאת עוד ועוד עד אינסוף ניצוצות של החכמה להתהוות חיים על פני הארץ, וגם הארץ עצמה פועמת וחיה, ולו היתה עוצרת לרגע והבריאה היתה פוסקת מלהיברא ולהתחדש לעת רצון אחת אזי הכל היה נעלם כי נאלם והיה כאילו לא היה מעולם. 
נע, הכל נע, וכי הוא נע הוא חי ומסוגל להיתקן, ותיקון המחשבה מביע תיקון ללב, והלב הנתקן מתקן את הזמן המזמין הוויה הנחווית בחזרה בלב ומניעה את החכמה; וכן האמונה פותחת את שערי התענוג המתבטא ברצון, והרצון ילהיב את התענוג שיחזק האמונה, רצוא ושוב כמנין תורה היא עץ חיים, כי זו באמת התורה כולה אשר יגשים בעודו האדם וחי בה, ואם יפסוק לא יחיה עוד כי אינו חי. והכל חד, ובהשיגו בחינת אחדות נעשה אחד ומיוחד, כן גוף ונפש, זמן ומרחב, קודש וחול, עולם ונעלם, ואין דעת כי אם התחברות זכר ונקבה לתודעה פוריה המניבה חיים זורמים בעורקי האדמה כי אדם יש לעבדה. ואף התנועה עצמה היא גם ציור ואשליה, כי הכל באמת מתקיים ומתחדש תדיר בכל העולמות והכל כנהר שאינו עומד מהיברכו את החיים, ונחוץ הזמן על מנת שיגלה האדם פתח לחדור לעולמו, להתלבש במלבושי מלכותו, אבל אין צורך בזמן לשום ענין אחר, כי הכל באמת מיידי וזורם ללא הפסק בפנימיות שבפנימיות במידת דק מן הדקים, ומה שאחרי יכול לפני וכן להפך, והחכמה מציירת ומסדרת סיבה למסובב לפי בחירתה ויצרה, לפי האמונה המאירה צלם, מתוכו הדמות של תענוג אשר יניע את הדעת בבחינת רצון להגשמה, וכן הלאה בכל הזמן ועוד הרבה יותר פנימה בניצוץ המתלבש בזמן לחיותו ולפרוש אותו במרחבים, שגם הם לבוש לנפש אשר אינה כי אם עוד לבוש ללבוש של הלבוש, והכי עמוק פנימה אין כי אם אהבה; ואם תראנה בכל אשר תראה, הרי את מסע כל הקליפה הקדמה לפרי עברת בשלום וכאילו מעולם לא נטמאת בה, ושירה חדשה מאתך תצא כי אין תודעתך נתקעת אפילו לא בלב כי אם תזרום בפעימה, במנגינה הפנימית לכל, הנאמרת ויהי, ואת הלבושים לכל עולם תבחר ומכל עץ תאכל ומכל פרי, ויתהוו בך, יונה מוצאת מנוח כי היא נכללת כבר מהציפור ומהקן, מיקדש הנוסע וחונך עולם חדש מעצם ידיעתו בנוכח את עצמו. והכל סוד וסמוי מן העי"ן ומן הה"י כי הכל אל"ף כאחד מיני אלף, אחד יחיד ומיוחד בחסותו מתקיים כל הרבוי, והשמחה שלו נובעת כנהר מחכמתו לקיים את כל העולמות אשר ילבש.
והכל הבל כהבל פיו של האדם, רוח חייו ומרכבה לקול דברו, ומבחוץ הגסות ורעות רוח; והיה כי אתגלה באהבה לכל אשר אחפוץ ולא תחסר לי, כנהר נובע ממקור חכמה; ציפור נמלטה מפח יוקשים והפח נעלם כלא היה כי לא היה. ואין זה קורה בזמן לאורך אלא בנפש פנימה, והאהבה מצמיחה נצנים ופרי חרות המתבטא בציוצי ענבלי חן הנוקשים בקורות פעמוני עולם בצחוק גדול.