נשא, עליה א, חסד בשבוע

נשא, עליה א, חסד בשבוע. במ' ד,לז: "אלה פקודי משפחת הקהתי, כל העבד באהל מועד; אשר פקד משה ואהרן על פי י-הוה ביד משה".

הנסתרות לה' א-להינו, והנגלות לנו ולבנינו. בורא עולם, אשר שומר לעצמו בחינות מחשבה ודיבור על כל הבריאה, המהוה את הכח המכניע (המשים גבול, וקובע חוק, ואוכף אותו) והמבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין טוב לרע וכו', הוא שם בידי האדם את לבושי המעשה, להמתיק בהם את כל הנברא. ודרכיו נסתרות, ואין ידע מה משימתו ותכליתו כי אם באשר ייכנע לדיבור האלוהי המשקף מחשבתו ית', ומשם ידבר ויגשים להמתיק את אשר הוטל עליו, כופר לעולמות מהם יהנה. "אלה פקודי משפחת הקהתי, כל העבד באהל מועד; אשר פקד משה ואהרן, על פי י-הוה ביד משה" = 3742: מתוך כלל שבט הלוי אשר בכלל בני ישראל, כאן הפירוט של משפחת הקהתי דווקא, אשר עובדים עבודה מיוחדת ליחודיותם באוהל מועד; ושיטת ונוסח הפירוט אינם פרי דמיון או התחשבנות של אדם אחד או אחר, כי אם ביצוע מדויק של אשר נצטוה משה מפי הא-להים. ואם בנאמנות קפדנית ומהודרת כזו תמלא כל הציור אל פועלו עלי ארץ, [שמ' טז,טו] "ויראו בני ישראל, ויאמרו איש אל אחיו: מן הוא? כי לא ידעו מה הוא; ויאמר משה אלהם: הוא הלחם אשר נתן י-הוה לכם לאכלה", כי התעלית מעל לחוקי הטבע ופרנסתך תהיה מעתה הישר מן השמים, מן יום ביומו. וזה מתגלגל אל תוך אתגר נוסף, כואב נורא, כי לא תוכל כבר לישון על אשר מוכן ומזומן לך לשרוד את המחר, אלא שתצטרך למשוך את הביטחון שלך עד רחוק מעבר לקצהו הסביר, לפי ההגיון הפשוט: לדעת אשר כל יום יש להיום, בתנאי שלא תחסוך, שלא תשמור ממנו למחר. שכל יום יש היום, בתנאי שאין (היום) מחר. וככה, יום אחר יום, אולי לנצח נצחים, בטוח עד אשר הביטחון הראשון יתעלה עד הבטחון השני. ובהתחלה, היה נורא קשה ומחריד, הרי למדוני לשמור מהיום למחר, לחסוך, להכין בקיץ את החורף; ולפתע עליתי דרגה, והחוקים המבדילים בין טוב לרע נהפכו על פניהם: [תהי' לא,כג] "ואני אמרתי בחפזי: נגרזתי (מלשון גרזן, כמו נכרתתי) מנגד עיניך; אכן שמעת קול תחנוני, בשועי אליך"; ומתפלל כזאת מודה כמעט על שהורחק מאת ה' ונחלשה מנת אורו הקדוש, כי הוא חושב במחשבה פסולה, עודנו מבקש את הרחמים העליונים לבוא לשחררו מעולו אשר בהיאחזו בו כרוכה גאולתו, להתיר לו חסכונות וצבירת אוכל והון, כדי שיוכל להיות בטוח בביטחון הבסיסי, השביר מהיותו בלתי מופנם, שלו, כי גם אם חו"ח לא יזכור אותנו מחר הא-ל יש כבי' על מה לסמוך, כי לכך דאגנו. וככל שתפול, שתבקש זמן, שתרצה להיות מתון; ככל שתימנע מהקפיצה החפוזה אשר תוביל אותך בהרף עין מעבר התהום לעברו, ככה יגדל ויכביר בעיניך הנסיון המסוגל להשיבך אל הדרך הישרה, לטוב לך ולאשר לך: [ש"א כד,ז] "וישסע דוד את אנשיו בדברים, ולא נתנם לקום אל שאול; ושאול קם מהמערה וילך בדרך", ולא עבר דוד על כבוד מלכות על אף שהמלך הגיע אל אותה מערה ברדפו אחרי דוד להרגו, ודוד ידע שהוא יירש אותו; וכפי שראינו, דווקא: אם הוא היה מכריע את נצחונו על שאול והיה מנצל את ההזדמנות להרגו, נראה לע"ד שהיה בכך מוותר על המן מן השמים לטובת לחם מן ארצו אשר בזעת אפיו יאכלו, והיה מוותר על הימשחו למלוכה משמים לטובת הסיכוי לזכות במלכות בדרכי הטבע כבי', לפי הנתונים המדידים באפלת בלי-על; ובאותו רגע, היה מאבד את מהלך הימשחו למלוכה גם על פני הארץ. [דב' לג,א] "וזאת הברכה אשר ברך משה, איש הא-להים, את בני ישראל לפני מותו", ובכך לא מת, כי חי משה בנשמת כל אדם אשר יחיה את ניצוץ הישועה שבתוכו.