יום שני, 9 במאי 2016

אמור, עליה ג, תפארת בשבוע

אמור, עליה ג, תפארת בשבוע. ויק' כב,כט: "וכי תזבחו זבח תודה לי-הוה, לרצנכם תזבחו".
לא רק הדברים המצווים עלינו, אלא גם האלו הבאים ונעשים כפעולת הודיה לה', צריכים להיעשות בלב שלם, בכוונה מודעת בנוכח, לרצון: עם כל רצונך מושקע בהקרבה משלך להודות לבוראך. "וכי תזבחו זבח תודה לי-הוה, לרצנכם תזבחו" = 1800, ולא רק שלא תצטערו על החסרון כיס אלא שאף [תהי' קה,ב] "שירו לו, זמרו לו, שיחו בכל נפלאותיו", להיות לבורא כבי' כלה חסודה, אשר [מש' לא,כה] "עז והדר לבושה, ותשחק ליום אחרון". כי [קו' ז,יא] "טובה חכמה עם נחלה, ויתר (ויותר) לראי (לרואי) השמש": טוב שיש תורה דוקא עם דרך ארץ, חכמת אמת המתגלמת על פני המצוי בידי האדם החכם; ועוד יותר טוב החיבור בין המחשבה המתוקנת (החכמה) והנחלה (המעשה בעתו ובמקומו) דרך הדיבור, "לראי השמש" = 886, לזה (שופ' ט,יג) "המשמח א-להים ואנשים" כי יודע בבירור מי (דב' ח,יז) "עשה לי את החיל הזה", באשר [חגי ב,ח] "לי הכסף ולי הזהב, נאם י-הוה צבאו-ת"; על כן יקרא, בהביאו זבח תודה לה' מרצונו הטוב ומכל לבו: [תהי' קז,ח] "יודו לי-הוה חסדו, ונפלאותיו לבני אדם".
ברם, כל אשר תקריבו לה' הן במצוה הן ברשות, ובמיוחד זבח תודה, "לרצנכם תזבחו" = 853. ובזאת, בהגיע חו"ח עת צרה, בהיפתח מכל סיבה עליו שערי פורענות, יוכל לעמוד האדם הנקי מול העדה לאמור [איוב ט,לה] "אדברה ולא איראנו, כי לא כן אנכי עמדי", וכפירוש המצודות דוד: אז אדבר דברי להתווכח על מה הביא הרעה עלי, על לא חמס בכפי; ולא אירא ממנו כי לא ימצא בידי דבר פשע, כי לא כן אנכי עם עצמי כאשר אני בעיניכם אשר תחשבוני לרב פשע, אשר לא כן הוא - עכ"ל. (ויק' ד,טו) "וסמכו זקני העדה את ידיהם" על תפלתו אל הא-להים, אליו יגש בענוה וביראה לבקש רחמים (ברא' ל,כז) "אם נא מצאתי חן בעיניך"; כי "זבח תודה לי-הוה" = 488 הוא הביא, מתוך אמונה שלמה באשר אף [תהי' כז,י] "כי אבי ואמי עזבוני, וי-הוה יאספני", (שופ' יט,כא) "ויבאהו אל ביתו", כי נאמן הוא. (יש' מט,א) "י-הוה מבטן קראני" (ירמ' יח,ט) "לבנות" (תהי' פט,לט) "עם משיחך", ואתעורר, ואדע.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה