בחקתי, עליה ה, הוד בשבוע

בחקתי, עליה ה, הוד בשבוע. ויק' כז,יט: "ואם גאל יגאל את השדה המקדיש אתו, ויסף חמשית כסף ערכך עליו, וקם לו".

מאז שהוא הקדיש את השדה אשר לו לאוצר המקדש, השדה יוכרז למכירה, ותינתן עדיפות דוקא לבעליו אשר הקדיש אותו לפדותו בכספים; ואם הוא יגאלנו ויקנה את זכותו על שדהו לקבלו מן ההקדש, יוסיף חומש על ערך השדה, על חביבות נחלתו עליו: "ואם גאל יגאל את השדה המקדיש אתו, ויסף חמשית כסף ערכך עליו, וקם לו" = 3388; וזה שקם האדם וגם מקדיש את נחלתו לה', ועוד מפני חביבות נחלתו עליו קם לגאול אותה במחיר יקר, יעורר חסדי שמים, [יח' לו,כא] "ואחמל על שם קדשי, אשר חללהו בית ישראל בגוים אשר באו שמה". "וקם לו" = 182, לאמור אשר (שופ' ב,טז) "ויקם י-הוה" לו את נחלתו מעתה (תהי' קיט,קס) "ולעולם", (ש"א ג,ו) "ויסף י-הוה" לו, (ברא' יב,יד) "כי יפה הוא מאד". ואתם, (דב' לב,ג) "הבו גדל לא-להינו".

כי יש פלא עליון ללמד חכמה ודעת את העדה: "ואם גאל יגאל את השדה המקדיש אתו" = 1706, (שמ' ג,טז) "לך ואספת את זקני ישראל" ויהיו עדים באשר יתברך הקדוש המקדיש מפי א-ל, [תהי' פט,ל] "ושמתי לעד זרעו, וכסאו כימי שמים" על נחלתו לשבת בה לבטח בשלום, כדבר ה' אשר כרת אתכם ברית עולם (יהו' א,יג) "ונתן לכם את הארץ הזאת" לרשתה.

וכך יעשה: יבקש לגאול הוא את שדהו, "ויסף חמשית כסף ערכך עליו, וקם לו" = 1682, והוא [תהי' כד,ה] "ישא ברכה מאת י-הוה, וצדקה מא-להי ישעו", כי [תהי' לז,כט] "צדיקים יירשו ארץ, וישכנו לעד עליה". ואם את מידת הענוה בשלמות תרכוש לך, [איוב לג,לג] "אם אין אתה, שמע לי; החרש, ואאלפך חכמה".