קדושים, עליה ה, הוד בשבוע

קדושים, עליה ה, הוד בשבוע. ויק' כ,ז: "והתקדשתם, והייתם קדשים; כי אני י-הוה א-להיכם".

איזוהי מהותה של הקדושה באדם? יש אשר יחשוב ויטעה, כי יתקדש האדם בהיקשר נפשו לענינים רוחניים אשר ברומו של עולם. אמנם, "והתקדשתם, והייתם קדשים; כי אני י-הוה א-להיכם" = 2403, כוונתו אשר, ראשית כל -בחינת הכנעה לפי תיקון הבעש"ט, ובעולם המחשבה שבלב-, [דב' ו,יד] "לא תלכון אחרי אלהים אחרים, מאלהי העמים אשר סביבותיכם": לא תימשך אחרי כל הבלי העולם הנתפסים בעיני הגוים כאלילים, כצלמים אליהם להידמות ח"ו. זה יאזור אותך בכלים לקדש את הדיבור, למול את פיך בהיבדלות חרוצה מכל אשר לא ייאמר: [תהי' לד,יד] "נצר לשונך מרע, ושפתיך מדבר מרמה", שלא מתוך היות הפורענות מצויה בפיך תימצא גם במעשה או בנעשה, שאמרי פיך לא ישרתו את השקר אלא רק את האמת. ועם זאת, נחלתך בעולם הזה תתמתק בתיקון המעשה, כי האדם אשר (יח' יח,יט) "את כל חקותי שמר, ויעשה אתם, חיה יחיה": פעמיים חיים, בעולם הזה ולעולם הבא; בעולם התוהו אמנם, אך בתודעה וכלים של עולם התיקון.
ומתוך תיקון נחלתך, רק תרצה להשפיע טוב: "והתקדשתם, והייתם קדשים" = 2180, להיותך מאיר מהאור המבורך אשר יכאב בלבך אם לא יזרום הלאה, לשקף (יח' א,כח) "כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם", כך מראה דמות כבוד ה' בכל דמעה מעיניך. ואתם, (עזרא י,יא) "תנו תודה לי-הוה א-להי אבתיכם, ועשו רצונו". "כי אני י-הוה א-להיכם" = 223 (יש' מג,יא) "ואין מבלעדי"; והוא (ברא' מט,טז) "ידין עמו כאחד", שהמשפט והתיקון של הכלל הוא כמו המשפט והתיקון של היחיד, אשר רבוי הטוב או רבוי הרע יכריע; ואולי דוקא (תהי' קכח,ב) "יגיע כפיך", זה שתהיה (תהי' קיב,א) "חפץ מאד" אך בטוב, יעצים את כף הטוב שבמאזנים, ויצא להיות שהבאת גאולה לעולם.