יום חמישי, 26 במאי 2016

בחקתי, עליה ו, יסוד בשבוע

בחקתי, עליה ו, יסוד בשבוע. ויק' כז,כב: "ואם את שדה מקנתו, אשר לא משדה אחזתו, יקדיש לי-הוה".
יש את הנחלה של האדם, המקום אשר משמים הוקצב לו ולזרעו לרשת אותו עד עולם, לבנות אותו ולהניב ממנו פירות מתוקים, זרע אדם הנדמים לבוראם במידותיהם, וחיים בשלום עם הבאר לעשות שלום על פני השדה. ויש את השדה, האדמה או בכלל כל נכס, אשר נמצא בידי האדם מפאת מסחר, או גיבוי חובות, ואינו שלו משורשו, אלא הוא שלו רק לצורך השעה, לסיבוב מוגדר היטב בגלגולי החומר מהידיים של האחד לידי השני. ויש שהאדם המקדיש משלו לאוצר המקדש לפדות נפש, לא מארץ נחלתו יקדיש אלא משדה מקנה, משדה שבאורחות המסחר עבר לידיו בערך השנים אשר יתן תבואה עד היובל הבא, בו ישוב לאשר הוא לו אחוזת עולם. "ואם את שדה מקנתו, אשר לא משדה אחזתו, יקדיש לי-הוה" = 3136, בהפסד ישר מאשר נועד לתת לו רווח קצוב לכמה שנים; והכל מחביבות הקודש, חביבות ערבות אור אמת אשר יוביל את הבן חורין, את האדם אשר קנה לו חרות, אל תוך תודעה יציבה של שמחה. [במ' כט,ז] "ונצעק אל י-הוה וישמע קלנו, וישלח מלאך, ויצאנו (ויוציאנו) ממצרים; והנה אנחנו בקדש, עיר קצה גבולך", כי יצאנו מהמצב של עבדות מצרים -התחלנו לצאת כבר באשר צעקנו-, ומהעבדות יצאנו חפוזים, לקפוץ על פני תהום הסחרור הנולד מהחופש הפתאומי, ולהגיע לקדש, עיר קצה הגבול בין עולם הטבע לבין העולם התודעתי אשר מעל הטבע. ומשם, יראו כהני העדה את הסימן ויקומו, [ש"ב טו,כט] "וישב צדוק ואביתר את ארון הא-להים ירושלם, וישבו שם"; כי [תהי' קיט,קסו] "שברתי לישועתך, י-הוה, ומצותיך עשיתי", והנה עת הישועה.
וכל זאת בזכות אשר הביא להעלות גם את "שדה מקנתו" = 905 לאמור: [תהי' כה,ו] "זכר רחמיך י-הוה וחסדיך, כי מעולם המה". הוא בחר להפוך לקדוש גם "שדה מקנתו, אשר לא משדה אחזתו" = 2208, [יהו' ו,יב] "וישכם יהושע בבקר, וישאו הכהנים את ארון י-הוה", וכל העם יקומו להביא (שמ' יב,ג) "איש שה לבית אבת (אבות), שה לבית", קרבן להתחבר בו לאחד ויחיד ומיוחד, וללכת בדרכיו על פני העולם לתקנו. על כן, (דה"ב יט,ז) "יהי פחד י-הוה עליכם; שמרו ועשו, כי אין עם י-הוה א-להינו עולה ומשא פנים". וה' (איוב מב,יב) "ברך את אחרית איוב מראשיתו".

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה