בחקתי, עליה ד, נצח בשבוע

בחקתי, עליה ד, נצח בשבוע. ויק' כז,ב: "דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם: איש כי יפלא נדר, בערכך נפשת לי-הוה".

מקרה, ואיש מבקש לפדות את עצמו בפני הא-להים, וינדור לקחת משל עצמו ולהקדישו לקודש, לכהנים, לעבודת המקדש, ובהיעדר מקדש לאשר ישפיעו חכמת אמת ויובילו את הצדק בעדה. "דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם: איש כי יפלא נדר, בערכך נפשת לי-הוה" = 3477, בערך הנקבע בתורה לפי נפש האדם, כי כל אחד לפי אשר הוטל עליו לפי דרכיו: [שמ' יז,ט] "ויאמר משה אל יהושע: בחר לנו אנשים, וצא הלחם בעמלק; מחר, אנכי נצב על ראש הגבעה, ומטה הא-להים בידי", ולא כל חיבור אחר אלא דוקא החיבור המדויק הזה, בו אנשי חיל תחת פיקוד הצדיק יוצאים לקרב, ומשה עומד מעליהם לעורר נצחונם, זה האופן היחיד בו ננצח את האויב ואיש מאתנו לא ינזק. כך ינצחו כל מכשול וילכו למשימתם, [במ' יג,כז] "ויספרו לו, ויאמרו: באנו אל הארץ אשר שלחתנו, וגם זבת חלב ודבש הוא, וזה פריה", והישועה בידיהם נפלאה מאוד. ועל דרך המדרש יפרש התנחומא את ענין בערכך נפשות: אמר הקב"ה לישראל: אם אתם מביאין לפני ערכין, מעלה אני עליכם כאלו הקרבתם נפשותיכם לפני -עכל"ק; כי מאתכם הבאתם אל הקודש, להחזיק את בדק הבית, להגדיל את התורה הקדושה בקרב כל העדה, ובזאת אתם בעצמכם נצולים.
ובכן, "איש כי יפלא נדר, בערכך נפשת לי-הוה" = 1914 וחסידי ה' מקריבים את נפשם לא-להים [דה"ב ה,ג] "ויקהלו אל המלך כל איש ישראל בחג, הוא החדש השבעי"; ועתה, [תהי' עד,כב] "קומה א-להים, ריבה ריבך, זכר חרפתך מני נבל כל היום", כי [מש' טו,ז] "שפתי חכמים יזרו דעת, ולב כסילים לא כן", שחכמים נאמנים אוחזים בדעת אמת ומשפיעים ממנה לעולם, וכסילים "לא-כן", שבוחרים היום בטוב ומחר ברע לפי דחף יצרותיהם הנבזים: [תהי' פט,ב] "חסדי י-הוה עולם אשירה, לדר ודר אודיע אמונתך בפי".