בהר, עליה של שבת קודש, מלכות בשבוע

בהר, עליה של שבת קודש, מלכות בשבוע. ויק' כו,א: "לא תעשו לכם אלילם, ופסל ומצבה לא תקימו לכם, ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה; כי אני י-הוה אלהיכם".

כנאמר, סור מרע ועשה טוב. לשפוך טוב אל תוך הרע משמעותו להזין ולהניק את הרע. על כן, ככל שתחפוץ ותקנה לעצמך כלים להרבות טוב, עוד ועוד תצטרך להתנזר ולהתנכר ולהסתייג מכל מגע ברע. ואם תחליף בדברינו אלו את ענין הטוב בטהרה ובטומאה תחליף את הרע, יהיה בידיך להבין עוד הרבה מהנהגות התורה הקדושה על העם בכלל ועל בחיריו בפרט.

על כן: "לא תעשו לכם אלילם, ופסל ומצבה לא תקימו לכם, ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה; כי אני י-הוה אלהיכם = 5560, ואין מלבדי, ואם תראה מלבדי לא תראני; ואל מול כל זכרון סטיה מן הדרך הישר, אבוא להוכיח אותך ולפשפש בלבך בטרם אקבלך מחדש בביתי, כדוגמת אשר עשה [ברא' מב,ז] "וירא יוסף את אחיו ויכרם (ויכירם); ויתנכר אליהם, וידבר אתם קשות; ויאמר אלהם: מאין באתם?. ויאמרו: מארץ כנען, לשבר אכל"; ותוכחה ראשונה עברו בשלום כי השיבו לו בתמימות. כי כל דבר אליו תתחבר באופן כלשהו (בנשמה, בתודעה, בכל חושיך) יזין אותך ממהותו וינוק גם הוא מאורך. ועל כן, אותו מהלך, אותה תבנית תחזור בעצמה בצורות שונות פעם בפעם, בפרטיות ובכלליות, עד אשר התיקון ברבד אשר תשיג ידך ישפוך משמנו המתוקן והערב על המצוי לך כולו, להפיק אור טוב לעיני כל. ככה, על אשר בטח ישראל במצרים בעת שום בבל מצור על ירושלים ניבא יחזקאל, ותראה נבואתו על הישענות ישראל היום על גלגולי מצרים למיניהם, והיתייחס אליו בכללות, בדברו על כל האלילים אשר אספת לך בלכתך בדרכים, אשר פיתו אותך לבנות עליהם בטחונך; וכן יאמר לאליליך כולם הנביא הישר: כי [יח' כט,ז] "בתפשם בך בכפף (בכף) תרוץ, ובקעת להם כל כתף; ובהשענם עליך תשבר (תישבר), והעמדת להם כל מתנים". כי ישראל תפשו, נשענו עליך בכפם כמי שנשען על מה שנראה לו מקל חזק ואיננו כי אם קנה רצוץ, והמקל נשבר כי אין בו באמת כלום ונפלת תחתיו ונקרעו כתפיך ונפלת כעומד על ריק; וכשנשעת עליו עוד כי התפתית מדבריו, נשבר או שעזבך לדרכו זה שנחשב היה לך לעזר; וכל תכלית האליל (אלילי הכסף והזהב, והשלטון, והכח הצבאי, ובדיחת הדמוקרטיה, ורבוי המכנים את עצמם צדיקים ומורי דרך, והאידאולוגיות שיפות הן בספרים ורחוקות מחיי האדם בתוך הזמן) הוא שיעמיד אותך על מתניך בעזבו אותך, בהיכזבו אותך; הוא שיאלץ אותך לקום על שלך בלעדיו, להתנער ממנו אשר יישרף כחציר יבש וכעלה נידף ברוח תחפשנו שוב ואיננו; ובסוף רק ה', רק הצלם האלוהי שבקרבך, רק המידות הטובות החרותות בלבך, תעמודנה לעזרתך להאיר לך את הדרך, אשר לא תוביל אותך אל מחוץ למנהרה החשוכה, אלא תגלה לעיניך שהיא לא היתה שם מעולם, רק נצטיירה בתוכך וניזונה מפחדיך, משפלות מחשבתך, מהיכחשך את האור העצום הנקצב לכל ימיך עלי האדמה.

ובוא וראה אתי ממה תיזהר בקצה הזהירות לבל יפתה אותך לעולם: "אלילים, פסל, מצבה, אבן משכית" = 1251. כי מהרגע בו תקום על רגליך אפילו משפל המדרגה, אפילו שנהיית לכאורה עבד לשר הכי שפל של מלכות הרשעה כעין פוטיפר, ויכנו אותך משוגע כי במעשה אחד הרסת את כל הקריירה שלך, ותשמור על ברית ה' לא לעשות כל תועבה, ולא יהיה לאליל יותר כח ומנוס כי סתמת את מנהרות ההברחה אשר חיבר אליך, ואז תצעק לה', [ברא' לט,יח] "והיה כהרימי קולי ואקרא, ויעזב בגדו אצלי, וינס החוצה", מפוחד ממך אשר חשבת את עצמך לעבדו. כי [תהי' לג,יג] "משמים הביט י-הוה, ראה את כל בני האדם", [איוב מא,יג] "נפשו גחלים תלהט, ולהב מפיו יצא"; ולעת אשר תתפשט מכל הקליפה הטמאה שלא תעטוף עוד את מלבושי נשמתך הטהורים (אשר במחשבה, בדיבור ובמעשה), אז יהפך פניו מן השמים, והאש והצער והקושי והמכשול יעלמו כלא היו (כי לא היו), [תהי' עב,ח] "וירד מים עד ים, ומנהר עד אפסי ארץ", שפע של חסדים עליך מכל עבר למען תהיה צדיק ולעולם שוב לא רשע, עליך ייאמר [תהי' פה,יד] "צדק לפניו יהלך, וישם לדרך פעמיו", וכדברי המצודות דוד: שיהיה הצדק תמיד נוכח עיניו, וישים פעמיו-צעדיו לדרך הצדק ללכת אחריה -עכל"ק, ויהיה כולו טוב למעלה ולמטה, בעודו אחד ומיוחד, כדוגמת (ברא' א,יא) "עץ פרי עשה פרי למינו". "כי אני י-הוה אלהיכם" = 223, בך (תהי' קיב,א) "חפץ מאד".