בהר, עליה ו, יסוד בשבוע

בהר, עליה ו, יסוד בשבוע. ויק' כה,מב: "כי עבדי הם, אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים; לא ימכרו ממכרת עבד".

מושג העבדות טושטש במהלך הדורות עד לאין היכר, בדיוק כפי שטושט מושג החרות. איש אשר מפקיד רוב ומיטב זמן ערנותו בפעולה שלא לרצונו למען יקבל בדוחק כפי צרכי מחייתו, ופעם בכמה שנים ייקרא להשתתף בבחירות אשר אינו באמת יודע בין מה למה, מכונה היום כבי' בן חורין, כאשר באמת כל ענין של חופש הוטל ממנו מעת לידתו. טרם תיכנע לעיוות הנורא הזה אשר נשמע כאילו הוא הנכון שיהיה על פני כל הארץ, טוב להישמע לדברי הצדק המובטחים לך מתורת א-ל.

כי אין בישראל עבדות עולם. תלות האדם באדם, באופן הכי קצוני המתקבל בקרב בני ישראל, הנה זו בה איש השקוע בחובות אשר אין ידו משגת להשיבם, ימכור כבי' את עצמו לנושיו, לזמן מוגבל, לכסות בעמל ידו את אשר אין בכיסו; וכפי שמפורש בהרבה מקומות, לא יכביד עליו אדונו, וידאג בקפדנות לשלומו. עבדות בישראל היא מצב אליו שום בעל חוב לא ירצה להיקלע -שהאדון לא ירצה שיהיו לו עבדים-, מרוב עול האחריות אשר קניית עבד תטיל עליו. ובמיוחד, ברור יהיה כי לא יימכר אדם לעבדות לצמיתות, "כי עבדי הם, אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים; לא ימכרו ממכרת עבד" = 3409 במובן של ויתור על החרות לעולם, כי אם רק לזמן מוגבל, להשתחרר מהלחץ דוקא, להשיג בעמלם את הדרור להם ולאשר להם מחדש. וגם תנאי עבודת העבד מבוקרים באופן מפורט, כי כל תקלה שתגרום לרעת האביון אשר בשיא ירידתו נמכר לאדון, תיחשב גם היא כפדיון נפשו ופדיון חובו כאחד: [שמ' כא,כז] "ואם שן עבדו או שן אמתו יפיל, לחפשי ישלחנו תחת שנו". אמנם, גם העבד יבין אשר, בלא עוול מצד אדונו, עליו לנהוג מולו בהכנעה, במוחין דקטנות, בכל מצב, ולכפוף את עצמו אליו, ולא כאשר קרה במחנה אברהם, אשר קבל את הגר שפחת שרה לאשה לבנות לשרה זרע ולהיבנות ממנה, [ברא' טז,ד] "ויבא אל הגר, ותהר; ותרא כי הרתה, ותקל גברתה בעיניה"; ולא הבינה עוד הגר את מקומה ותמרוד. כי אם יקבל על עצמו בהכנעה לעבור את אשר הוטל עליו, ולעת דרור, ייבדל מהעבדות לקבל מוחין דגדלות מחדש כמידת בן חורין; [שמ' לד,ב] "והיה נכון לבקר, ועלית בבקר אל הר סיני, ונצבת לי שם על ראש ההר", לעבור חניכה בחוקי הא-להים, להתהוותך עבד רק לאדון הכל, ולא יותר עבד לעבדיו תהיה.

ואי אפשר לקנות או למכור את האדם בשלמות (כדוגמת אשר גם הארץ לא תימכר לצמיתות) כי יש להם אדון מכבר, "כי עבדי הם, אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים" = 2326, [דה"א כט,יב] "והעשר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל, ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל" ואיך ידע האדם מה יבוא עליו ומה ילד יום.  (דניאל י,יא) "ויאמר אלי דניאל איש חמדות (חמודות): הבן בדברים אשר אני דבר (דובר) אליך"; כי מעבר לחכמה יש את הלב הטוב בו יתחבב האדם לפני הא-להים, והדובר אליך את הדברים האלו אינו כי אם "דניאל איש חמדות" = 864, אשר בכל עת יקום (ברא' לג,ה) "וישא את עיניו" למרומים, ויהיה נכון במידותיו, [ברא' כה,יד] "ומשמע, ודומה, ומשא": נכון לשמוע ולהשמיע, וגם לידום ולהחריש, אף ליטול על עצמו כל משא אשר יידרש לטוב לו ולעולמו. ואין מקום לטעות, הרי: [איוב יד,ד] "מי יתן טהור מטמא? לא אחד"; טמא לעולם לא יוליד טהור, ואין מצוה באה על ידי עבירה.

על כן, אף לא הכי מסכנים ונבוכים אשר בעם "לא ימכרו ממכרת עבד" = 1083, גם לא באופן סמוי ומחופש, גם לא במרמה כדרכי השיעבוד אל תנאי עבודה חסרי ישע, גם לא לפי חוקי כל משטר נבזה אשר יקבע לאדם אורחות חיים; כי לכל אחד זכות וחובה לקום מנפילתו, [איוב יא,יב] "ואיש נבוב, ילבב; ועיר פרא, אדם יולד"; שהאיש אשר הוא נבוב, חלול בלא לב אשר לא הבין דרכו (רש"י), הסכל הריק מחכמה עם כי עשה העמל (לחטוא או לאבד בטפשותו את תנאי חירותו) מחסרון הדעת, עכ"ז ענש יענש (יטול אחריות על מעשיו על אף שלא ידע מה יהיו תולדותיהם הטבעיות), כי ראוי לאיש נבוב וריק מחכמה לקנות לב, להשתדל בחכמה, להשכיל דרכי ה'; כי כל אדם כאשר יולד הוא כעיר (כחמור צעיר ובור) פרא מבלי חכמה; וכאשר יכין לבו הנה ישכיל. וכ"כ ראוי לכל איש נבוב להכין לבו להרגיל בחכמה (מצודת דוד); אז ילבב, יקנה לו לב לשוב לבוראו ולפשפש במעשיו (רש"י), ועוד, כאדם (חדש) יולד, שהוא ילמד עצמו להיות אדם חדש כסדר בני אדם (אשר במעשיהם קנו זכותם להוציא אל הפועל את החרות אשר בכח נשמתם) ויכוין דרכו (רש"י), והבן. ואם תשכיל בכל אשר דברתי אליך, אין זה חשוב מאין באת, (דב' כח,יג) "ונתנך י-הוה לראש". ועתה, החרות לפניך. אזור מתניך, קח באמתחתך את חכמת הא-להים צידה לדרך, וקום: (מ"ב ד,כו) "רוץ נא לקראתה".