אמור, עליה ה, הוד בשבוע

אמור, עליה ה, הוד בשבוע. ויק' כג,כה: "כל מלאכת עבדה לא תעשו, והקרבתם אשה לי-הוה".

הפסוק נאמר על יום מיוחד. אך, מה אם נקרא אותו לחוד, לבד, וידבר על היום שכולו שבת ומנוחה לחיי עולמים, אליו אנחנו מיחלים בברכת המזון בכל שבת? הרי כתוב שבזכות השבת, המלאכה תיעשה (כלומר, מעצמה) בששת ימי המעשה, ואתה רק תתענג מזיו הקדושה ותזמר לה' ותעבוד אותו. שני הדברים באים ביחד: "כל מלאכת עבדה לא תעשו, והקרבתם אשה לי-הוה" = 2544; כי אם רק תחדל ממלאכה ולא תעסוק בקדושה, אז היצר יתקוף אותך ותהיה כמופקר בידיו, [ברא' לד,ד] ויאמר שכם אל חמור אביו לאמר: קח לי את הילדה הזאת לאשה" לאחר שאנסה, [ש"ב יג,א] "ויהי אחרי כן, ולאבשלום בן דוד אחות יפה ושמה תמר, ויאהבה אמנון בן דוד" באהבה בזויה, כולה בהמיות. וככה נוצר מצב בו [מש' כג,יד] "אתה בשבט תכנו, ונפשו משאול תציל", ותבוא עת צרה על האדם ותיקונים קשים כדי לכפר על חטאיו ולהציל נפשו לעולם הבא, (נחמ' יג,כב) "אשר יהיו מטהרים ובאים, שמרים השערים, לקדש (לקודש)". [דה"ב יט,ט] "ויצו עליהם לאמר, כה תעשון: ביראת י-הוה, באמונה, ובלבב שלם". וייאמר אז לאדם המתוקן: (ש"ב ה,ב) "אתה תרעה את עמי, את ישראל".

כך, "כל מלאכת עבדה לא תעשו" = 1429, [ש"א יח,טז] "וכל ישראל ויהודה אהב (אוהב) את דוד, כי הוא יוצא ובא לפניהם"; אם כן, תוכל מעכשיו להיות בבטחה ובקדושה, והחוטא יודה באשר עדיף היה לו לנהוג באיפוק לאמור (קו' ב,יח) "ושנאתי אני את כל עמלי", ויצווה עליו בברור (ברא' כ,ז) "השב אשת האיש כי נביא הוא"; (ברא' מז,כט) "ועשית עמדי חסד ואמת".

על כן, אם כל מלאכת עבודה לא תעשו, "והקרבתם אשה לי-הוה" = 1115, (דה"ב לה,טז) "ותכון כל עבודת י-הוה ביום ההוא", ולא יהיה עליך כי אם (במ' ט,ג) "ככל חקתיו וככל משפטיו" (מש' ד,ד) "שמר (שמור) מצותי, וחיה". [תהי' ח,י] "י-הוה אדנינו, מה אדיר שמך בכל הארץ".