מצורע, עליה ו, יסוד בשבוע. ויק' טו,כח: "ואם טהרה מזובה, וספרה לה שבעת ימים, ואחר תטהר".
מדובר על אשה, והיא משל לכל הברואים אשר בצד המקבל מאת הבורא המחיה אותנו. האשה זובה, גופה פולטת את המתנה אשר נועדה להחזיק בתוכה ולהזין. קודם כל, היא תחזיר את שפע היסוד אל תחת מרות הגבורה. "ואם טהרה מזובה, וספרה לה שבעת ימים, ואחר תטהר" = 2413, ובטהרתה -תיקון והטהרות הבריאה כולה- יתחדש ברית עולם [ברא' ט,יד] "והיה בענני ענן על הארץ, ונראתה הקשת בענן", והנהגת הבריאה במידת הדין תתמתק עד כדי רחמים גמורים, [שמ' לד,ו] "ויעבר י-הוה על פניו ויקרא: י-הוה, י-הוה, אל רחום וחנון, ארך אפים ורב חסד ואמת". וכבר לא יבוזו באשר [תהי' עג,ט] "שתו בשמים פיהם, ולשונם תהלך בארץ" (שהעזו להפנות טענות כלפי שמים כאשר לשונותיהם ונפשותיהם מהלכים בשפל הארציות); ולא תראי עוד (יח' טז,סג) "מפני כלמתך, בכפרי לך לכל אשר עשית"; ובהתמדתה והשתדלותה לא לפול שוב תעמוד הברכה: "וספרה לה שבעת ימים, ואחר תטהר" = 2087, כי [מש' כז,ה] "טובה תוכחת מגלה (מגולה) מאהבה מסתרת (מסותרת)"; ומכאן והלאה, אסור לשכוח, כל אשר (ברא' ו,יז) "מתחת השמים, כל אשר בארץ": כי (יח' כח,ב) "יען גבה לבך ותאמר: אל אני, מושב אלהים ישבתי", אולי דוקא (ש"ב כא,יב) "ביום הכות פלשתים את שאול" נפתח הפתח דרכו יקום דוד (ש"ב ו,יב) "ויעל את ארון הא-להים מבית עבד אדם עיר דוד בשמחה", וגם יכל להיות אחרת, פחות כואב, אף לא כואב בכלל. ופעם בפעם, כל פעם בציור ותפאורה שונים, עומדים אנו רואים (דה"ב לג,ז) "את פסל הסמל אשר עשה בבית הא-להים" כל פעם בוגד ומכשיל וצורר אחר. וכל פעם שתראה צער ואובדן וכישלון, אצל היחיד, אצל עם ישראל, בכלל בעולם הבלתי מתוקן, דע כי הוא (תהי' לה,ח) "לא ידע, ורשתו אשר טמן תלכדו". או כפי שאומר הפסוק השלם, מחריד, מנפץ את כל השקרים: [תהילים לה,ח] "תבואהו שואה, לא ידע, ורשתו אשר טמן תלכדו; בשואה יפל בה". נשמע מוכר ללב הקרוע. התעורר נא, ישראל!.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה