מצורע, עליה ה, הוד בשבוע

מצורע, עליה ה, הוד בשבוע. ויק' טו,טו: "ועשה אתם הכהן, אחד חטאת והאחד עלה; וכפר עליו הכהן לפני י-הוה מזובו".

כשהכל נצפה מתוך תודעה מתוקנת, החיבור, התלות ההדדית בין ההויה הרוחנית לבין המציאות הגשמית, היא ברורה, מוארת, מפליאה. חכמים קדמונים נהגו לרפא אברים באמצעות תיקון של מצוות הקשורות אליהם. על כן, יש מחלות גופניות שמוטב להן כפרה על פני רפואה, כי שורשן בנפש האדם; ופרט וכל כלל, לפי אותו עיקרון ינהגו. באותה מסגרת, מקרה האיש הזב מאבר המין שלו, רפואתו כרוכה בהליך של הטהרות והקרבת קרבנות. "ועשה אתם הכהן, אחד חטאת והאחד עלה; וכפר עליו הכהן לפני י-הוה מזובו" = 2221. כי אין מנוס: [ש"א יב,כה] "ואם הרע תרעו, גם אתם, גם מלככם, תספו"; [מ"א יט,יז] "והיה הנמלט מחרב חזאל, ימית יהוא; והנמלט מחרב יהוא, ימית אלישע" ואין נמלט מהדין, על (ש"א כו,טז) "אשר לא שמרתם על אדניכם, על משיח י-הוה": על אשר לא קויתם לישועה מן השמים, על אשר לא עוררתם את הניצוץ משיח הפועם בנפש האלוהית של כל אחד, וכאילו כביתם אותה בתוככם. אז ה' בעצמו מקונן, (עמוס ה,א) "אשר אנכי נשא עליכם קינה, בני ישראל"; לעורר בקינתו עצמו את רחמיו הגדולים עליך. אין יאוש בעולם כלל.

הזב יביא את קרבנו אל בית המקדש, "וכפר עליו הכהן לפני י-הוה מזובו" = 759, ובאותו מעשה, (ברא' כז,כב) "ויגש יעקב אל יצחק אביו" (שיעקב, קו הרחמים השופע וזוהר, מקבל את מרות הגבורה של יצחק, הדין, המידה, המשמעת, נטילת עול), והאמת נזדככת בלבה (ברא' כד,סה) "ותאמר אל העבד": [איוב טו,יב] "מה יקחך לבך, ומה ירמזון עיניך?", כי עצם העבדות היא בכך שהולכים אחר תעתועים כצאן לטבח, ושוכחים אשר צווינו לבחור. וברגע שמיישרים את דרכנו לכיוון החרות האמתית, כל המציאות משתנית, (יש' מ,ב) "כי נרצה עונה, כי לקחה מיד י-הוה" וקבלה את דרכו, ומעתה נצטוה האדם לאמור (דב' ג,כז) "עלה ראש הפסגה", (ויק' כ,כו) "ואבדל (ואבדיל) אתכם מן העמים" כי תאירו ברחמים להביא את העולם אל תיקונו. כי תשמע (דניאל י,ט) "את קול דבריו" לחיות בתענוג (תהי' קלה,ז) "מאוצרותיו", (דה"א טז,לא) "ישמחו השמים" (קו' ז,כז) "את השמחה" שלך. וירא, ויקץ, (ש"ב יב,כח) "ויאמר אל המלך: שלום".
מדרש אשאביאל ליום הוד בשבוע, מתוך לב מלא הודיה.