תזריע, עליה ו, יסוד בשבוע. ויק' יג,מו: "כל ימי אשר הנגע בו, יטמא; טמא הוא; בדד ישב, מחוץ למחנה מושבו".
כל זמן שאתה נגוע, שאתה שומר על קשר כלשהו עם כל אשר יעבה ויתעב את הקדושה, אתה מחדש באופן יזום את הטומאה עליך. בעוד ישועת ה' כהרף עין, תהליכים אנושיים דורשים סדר, זמן ומשמעת להמשכיותם. אז לאחר שאתה מתנתק ממקור הנגע ומפסיק להזין אותו בקרבך, יש לפניך הליך הטהרות עד שתהיה פטור מהנגע לגמרי. "כל ימי אשר הנגע בו, יטמא; טמא הוא; בדד ישב, מחוץ למחנה מושבו" = 1822 כדי שלא ידביק אף אחד אחר, וכדי שיעמוד על הינתקו מהטומאה. במשך אותה התבודדות, כל תמונות החיים בחברה יופיעו לפניך: [יש' לג,יח] "לבך יהגה אימה, איה ספר (סופר) איה שקל (שוקל); איה ספר (סופר) את המגדלים", אימה מפני האתגרים המוטלים עליך, וכמיהה אפילו לפגוש את גובי המסים המשמשים לעשיית צדק בחברה. ותתבונן לאמור (ש"ב יד,טו) "ועתה, אשר באתי לדבר אל המלך אדני", (יהו' כד,כו) "תחת האלה, אשר במקדש י-הוה" שבקרבי, מבקש אני על נפשי [תהי' קכו,ד] "שובה י-הוה את שבותנו (שביתנו) כאפיקים בנגב", שים בידי עבדיך (במ' ד,לב) "את כלי משמרת משאם" אשר יעשו אותם חזקים בשמך, ואז כל אויביך הזדים מפיצי שנאה ועושי עול (יש' מז,יד) "הנה היו כקש, אש שרפתם", וגלה לנו את הישועה הנפלאה (מיכה ז,כ) "אשר נשבעת לאבתינו", ותן בראשנו רועה טוב, משיח ה', (מלא' ב,ז) "ותורה יבקשו מפיהו, כי מלאך י-הוה צבאו-ת" הוא ואין מכחיש. "בדד ישב, מחוץ למחנה מושבו" = 953 עד שידע בלבו כי (במ' כב,יח) "לא אוכל לעבר את פי י-הוה א-להי" = 953 כי (עזרא ז,יז) "פתגמא שלח מלכא", (דב' ו,ו) "אשר אנכי מצוך היום על לבבך". ופעל להיות זה אשר יגידו עליו (ברא' ה,כט) "לאמר: זה ינחמנו ממעשנו", כי רק (תהי' קה,ה) "אותך קויתי". ובאשר לך, היה תמים ושמח: [תהי' לז,ה] "גול על־יהוה דרכך, ובטח עליו, והוא יעשה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה