שמיני, עליה של שבת קודש, מלכות בשבוע. ויק' יא,מה: "כי אני י-הוה, המעלה אתכם מארץ מצרים להית לכם לאלהים; והייתם קדשים כי קדוש אני".
הדברים ברורים ופשוטים, ונבחנים במעשה: הרי ירא שמים לא יכה את רעהו. "כי אני י-הוה, המעלה אתכם מארץ מצרים להית לכם לאלהים; והייתם קדשים כי קדוש אני" = 3516, ועל כן יתמה משה: [שמ' ב,יג] "ויצא ביום השני, והנה שני אנשים עברים נצים. ויאמר לרשע: למה תכה רעך?". אולי נשכחה יראת שמים מישראל? ומיד יבין מדברי הרשע שנודע כבר את אשר הרג את המצרי, ומזאת יתברר לו שגם לשון הרע ורכילות מצוים כעת בישראל, וזה מצביע על התנהגותם כעבדים.
והתמיהה עוד מתעמקת, כי ה' מודיע לנו היותו "המעלה אתכם מארץ מצרים להית לכם לאלהים" = 1973, ואני צריך לדעת [מיכה ו,ו] "במה אקדם י-הוה, אכף (איכף) לא-להי מרום; האקדמנו בעולות, בעגלים בני שנה"?; וישיב לעצמו הנביא שני פסוקים מאוחר יותר: כי אם עשות משפט ואהבת חסד, והצנע לכת עם א-להיך -עכ"ל.
ובאמצעות זאת תתקים תכלית כל המהלך: "והייתם קדשים כי קדוש אני" = 1426, (דה"ב ז,ו) "והכהנים, על משמרותם עמדים" (קו' ט,א) "כי את כל זה נתתי אל לבי"; [יח' א,יד] "והחיות, רצוא ושוב, כמראה הבזק": שהכח המחיה אותנו הוא "רצוא ושוב" = 611, הוא דוקא (שמ' יב,מט) "תורה", ובכל צעד וצעד במעשה התורה, גם בהעלאת מימינו בבחינת רצוא וגם בקבלת השפע הקדוש בבחינת שוב, הכל זוהר ונרגש ומתחדש פתע, ממש כמראה הבזק.
והתמיהה עוד מתעמקת, כי ה' מודיע לנו היותו "המעלה אתכם מארץ מצרים להית לכם לאלהים" = 1973, ואני צריך לדעת [מיכה ו,ו] "במה אקדם י-הוה, אכף (איכף) לא-להי מרום; האקדמנו בעולות, בעגלים בני שנה"?; וישיב לעצמו הנביא שני פסוקים מאוחר יותר: כי אם עשות משפט ואהבת חסד, והצנע לכת עם א-להיך -עכ"ל.
ובאמצעות זאת תתקים תכלית כל המהלך: "והייתם קדשים כי קדוש אני" = 1426, (דה"ב ז,ו) "והכהנים, על משמרותם עמדים" (קו' ט,א) "כי את כל זה נתתי אל לבי"; [יח' א,יד] "והחיות, רצוא ושוב, כמראה הבזק": שהכח המחיה אותנו הוא "רצוא ושוב" = 611, הוא דוקא (שמ' יב,מט) "תורה", ובכל צעד וצעד במעשה התורה, גם בהעלאת מימינו בבחינת רצוא וגם בקבלת השפע הקדוש בבחינת שוב, הכל זוהר ונרגש ומתחדש פתע, ממש כמראה הבזק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה