יום ראשון, 20 במרץ 2016

צו, עליה ב, גבורה בשבוע

צו, עליה ב, גבורה בשבוע. ויק' ו,טז: "וכל מנחת כהן כליל תהיה, לא תאכל".
הכהן יקריב את מנחות וקרבנות כל העם לה', ומהם יאכל לפעמים מי שהביאם, וגם הכהן, ותהיה לו עור של בהמות לרווח, וכן הלאה. ומשל בכלל למנהיג צבור, לרב, לשליט. כי כשהמנחה או הנדבה לה' באה מהכהן עצמו, התנאים משתנים: "מנחת כהן" = 573 מזכה אותו (דב' ב,לג) "ואת כל עמו", כי גם (שופ' ה,ב) "בהתנדב עם" (דב' כח,מד) "הוא יהיה לראש" להם, (יש' סג,א) "זה הדור בלבושו" אשר קבל על עצמו את (זכ' יב,א) "משא דבר י-הוה" אשר (דב' ל,יח) "הגדתי לכם היום". והוא ינהיגך לאמור (תהי' ו,ה) "חלצה נפשי", דוקא (איוב ל,כו) "כי טוב קויתי", וקבלתי את דבר ה' אשר צוני (ברא' כז,יג) "אך שמע בקלי" ללכת בדרכיו בתמימות וביושר, באשר אין (מיכה א,טו) "כבוד ישראל" הנאמן לה' כי אם כבוד הא-להים עצמו.
על כן, יש הנאה מרוב קרבנות הצבור; "וכל מנחת כהן כליל תהיה, לא תאכל" = 1621, כי ממילא אין פרנסתך תלויה באשר תשיג בכליך על פני הארץ, אשר גם לטוב ולמוטב העם כולם (ויק' יז,י) "ואיש איש מבית ישראל" [תהי' ז,יז] "ישוב עמלו בראשו, ועל קדקדו חמסו ירד", וינסו את ה' [תהי' עח,יט] "וידברו בא-להים, אמרו: היוכל א-ל לערך שלחן במדבר?". על כן יקומו הענוים הישרים (שמ' לו,א) "אשר נתן י-הוה חכמה ותבונה בהמה" לאמור [מש' כב,יט] "להיות בי-הוה מבטחך הודעתיך היום, אף אתה", אף כל אחד יתרומם עד אשר ידע להביא את עצמו מנחה כלילה ותמימה לה', לשים בו אמונתו ובטחונו, ויקוים דבר הא-ל אשר אמר (עמוס ט,יא) "אקים את סכת דויד הנפלת" לשלום לך ולאשר לך כל הימים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה