יום שני, 15 בפברואר 2016

תצוה, עליה ג, תפארת בשבוע

תצוה, עליה ג, תפארת בשבוע. שמ'כח,לה: "והיה על אהרן לשרת; ונשמע קולו בבאו אל הקדש לפני י-הוה, ובצאתו; ולא ימות".
הכהן אינו רשאי להכנס אל הקודש כי אם לשרת את ה'; כפי שהשוטר אינו רשאי להשתמש בנשקו כי אם לשרת את האזרח ולהגן על זכויותיו; כפי שאין השליט מורשה לעשות שימוש בנכסי הציבור כי אם לפי פקודתו ולטובתו בלבד. כפי שלרופא מותר לרפא, אך אסור לו לייאש.
הפסוק שלנו מדבר על מעיל האפוד, העשוי כולו תכלת, ותלוים על שוליו רמונים מעשה אומן, וכן פעמוני זהב. אותו מעיל ילבש אותו הכהן הגדול המכונה אהרן כשיבוא אל הקודש, ילבש אותו המושל וכל שליח צבור, ונשמע קול הפעמונים כשהוא הולך ועושה, וכל הצבור יודע מתי הוא עובד והיכן הוא ומה הוא בכלל עושה, כי זכות השולח לפקח על שלוחו, עד כדי כך שיצהיר סוף הפסוק: ולא ימות. אם ילבש תמיד את המעיל החמוש פעמונים הוא לא ימות; דהינו: שלגשת אל הקודש, אל כל מקום של השפעה מוגברת על הכלל, זה תמיד לפני ה', תמיד ביראת הרוממות והידבקות באמת, ותמיד בשקיפות; על כן, מי שיכנס אל הקודש ללא המעיל המנגן, יתחייב מיתה.
וזה המוסכם למען שקיפות ואמינות השלטון: יותקן לשליח הצבור מעיל עם פעמונים המדווחים כל צעדיו, "והיה על אהרן לשרת" = 1312: [דה"ב ל,ד] "ויישר הדבר בעיני המלך ובעיני כל הקהל". כי נחוצה אחדות בעם ואהבה בין איש לרעהו, ומושל אשר מאגד את העם ללכת בדרך ה' לעשות צדקה ומשפט. [תהי' צב,י] "כי הנה איביך י-הוה, כי הנה איביך יאבדו, יתפרדו כל פעלי און": האופן בו הם יאבדו זה מתוך כך שיתפרדו מהיעדר אהבה ביניהם, כי רק התחברו לפעול און ביחד ואין בחיבורם ממש. (מלא' ב,טז) "ונשמרתם ברוחכם", בתבונתכם; וכל בעל סמכות או שררה יפחד מלסטות מן הצדק האמתי יותר מאשר יפחד מן המות, ויתחנן לפני הא-להים כל יום לעשות אך טוב ובזאת (מ"ב א,יד) "תיקר נפשי בעיניך", וילבש את המעיל החושף לעיני כל העם את מפעלו, (ירמ' לח,ב) "והיתה לו נפשו לשלל, וחי".
כי ילך למלאכתו, "ונשמע קולו בבאו אל הקדש לפני י-הוה, ובצאתו" = 1760, אשר יבקש רק לקיים בנאמנות את שליחותו [ברא' כח,כא] "ושבתי בשלום אל בית אבי, והיה י-הוה לי לא-להים". ובדברו אל העם, יהיה כמשים חרב חדה על צוארו לבל ישקר או יעוות, כאמרו [דב' כז,יח] "ארור משגה עור (עוור) בדרך. ואמר כל העם אמן".
ככה ינהג "ולא ימות" = 493 (ברא' מא,לג) "איש נבון וחכם" הממשיך ברכה אל כל אשר בחסותו. וזה שהוא לא ימות, כוונתו אשר (ירמ' מב,יז) "ויהיו כל האנשים", כל העם, (שמ' ל,כא) "ולא ימתו (ימותו)" גם הם, מכיון שהוא חי.
לסיכום: לא כוחניות ולא עושר ולא נהנתנות ולא שחיתות ולא הטעיית הצבור ולא עוות הצדק ולא הסתרת מעשי השליח מעיני השולח, ולא כמוהם בכלל, בתורת השלטון היהודי. "והיה על אהרן לשרת; ונשמע קולו בבאו אל הקדש לפני י-הוה, ובצאתו; ולא ימות" = 3565, כי כל התועלת והתענוג והאושר הבאים אליו מתפקידו זוהרים בדבקותו אל האמת, כי יודה בתפלתו השקטה: [תהי' צד,יב] "אשרי הגבר אשר תיסרנו, י-ה, ומתורתך תלמדנו". תורת אשאביאל.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה