בא, עליה ד, נצח בשבוע. שמ' יב,יא: "וככה תאכלו אתו: מתניכם חגרים, נעליכם ברגליכם, ומקלכם בידכם; ואכלתם אתו בחפזון, פסח הוא לי-הוה".
אם ה' מושיע אותך, אל תתמהמה, אל תתעכב אפילו רגע: עת רצון נמשכת כהרף עין, ועליך להעריך נכון את ההזדמנות ולהיערך להיושע. לא יבקש האדם כאילו זמן להתכונן, לטפל בעניניו, לארוז מזוודה: גם לישועה, כמו למוות (להבדיל רבבות הבדלות) קופצים בצעד אחד, זריז ואמיץ.
סיבוב אחרון של מפתח הישועה שבידך, בתוך המנעול: הטלה, האליל הראשי של מצרים, יישמר שבוי בכל בית של בני ישראל, עד שיישחט קרבן לה', ומדמו יסומנו מזוזות הבתים, ובשרו ייאכל. "וככה תאכלו אתו (אותו): מתניכם חגרים, נעליכם ברגליכם, ומקלכם בידכם; ואכלתם אתו בחפזון, פסח הוא לי-הוה" = 3846. אחרי הטקס הבהול הזה, תהיה לבני ישראל הזדמנות לקפיצה תודעתית, לדבוק בה' לנצח, כמו כשהיה שמואל תינוק, והתכוננה כל המשפחה לעלות לרגל לשילה, [ש"א א,כב] "וחנה לא עלתה, כי אמרה לאישה: עד יגמל הנער, והבאתיו, ונראה את פני י-הוה; וישב שם עד עולם". כי אמר ה' למצרים: (יח' לה,יב) "שמעתי את כל נאצותיך אשר אמרת על הרי ישראל", על האבות הקדושים המשולים להרים; ואסתור את דבריך, כי בזכותם ישראל יוושע, ואתה ואשר לך תאבדו.
אז נקריב קרבן פסח לה', "וככה תאכלו אתו" = 915, בזריזות ובמשמעת, כדברי שלמה אשר יעץ: [מש' ו,ו] "לך אל נמלה, עצל; ראה דרכיה, וחכם", בסוד חברה בה כולם ערבים זה בזה, וכל פרט תורם בתפקידו לחיי הכלל. כי לעכב את הגאולה משמעו להיות (קו' ט,יב) "כדגים שנאחזים במצודה רעה", שפוחדים ביראה שפלה, ומסרבים לעזוב את הבית העולה באש או את הספינה התובעת. ומתנה גדולה יתן ה' לכל ישראל (יהו' כ,ט) "ולגר הגר בתוכם", (ברא' ח,ט) "ויבא אתה אליו אל התבה", אל המילה אשר ידבר, כי התורה הקדושה תיכון באדם (נחמ' י,מ) "את בית א-להינו" -אשר לא (איוב ח,ב) "יעות משפט" לעולמים-, והיא תשמש מקור לתבונה, (מש' ד,כב) "ולכל בשרו מרפא". כי בכל בית אשר יגור החסיד הנושא תורת אמת בקרבו, (אסתר ה,א) "בבית המלכות" יחיה. וכך, מתוך אכילת הקרבן המשחרר אותך מכל שעבוד אנושי ואלילי, (תהי' לו,ז) "אדם ובהמה תושיע י-הוה".
את קרבן הפסח, נקודת המפנה המרגשת בחיי האומה וכל פרט בה, לא אוכלים כמלכים, אלא כחילים חרוצים לפקודת מלך: "מתניכם חגרים, נעליכם ברגליכם, ומקלכם בידכם; ואכלתם אתו בחפזון" = 2715, ועוד מעט תראה איך מעשה נאמנותך יגרום לך ישועות מול הרודף אחריך לרעתך, [תהי' כז,ב] "בקרב עלי מרעים לאכל את בשרי, צרי ואיבי לי: המה כשלו, ונפלו". [מלא' ג,ד] "וערבה לי-הוה מנחת יהודה וירושלם, כימי עולם וכשנים קדמנית (קדמוניות)".
כי "פסח הוא לי-הוה" = 216 לעורר בך (שמ' לב,יח) "גבורה" (דה"ב לה,כב) "מפי א-להים", (עז' ז,כח) "כיד י-הוה א-להי עלי", והעיקר אשר יקנה לו האדם (יח' ל,יג) "יראה" נכונה וימתיק את דרכו (ויק' כד,יב) "על פי י-הוה", כי (קו' א,ב) "הבל הבלים הכל הבל", דהינו שכל הטוב הוא בכח, עדין כמו הבל פיו של האדם, עד אשר יטול הוא את כליו ויצא (ברא' יג,ג) "למסעיו" בדרך ה' אשר מהותה צדקה ומשפט, שיפעילנה (ברא' לב,א) "למקמו" (למקומו) הראוי לו; ויברכהו ה' (תהי' כב,ט) "כי חפץ בו".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה