חיי שרה, עליה ה, הוד בשבוע

חיי שרה, עליה ה, הוד בשבוע. ברא' כד,סד: "ותשא רבקה את עיניה, ותרא את יצחק, ותפל מעל הגמל".

רק בחסדים עצומים, באהבה ללא תנאי, ניתן ליצור גבורה מתוקנת וממותקת כזו של יצחק. בהתמסרות מלאה, הוא נעקד לה', ומתוך אותה עקדה נצחית, הוא זוכה להתחבר לארץ ישראל ממנה לא יצא לעולם, וכן אל רבקה אשתו האחת ויחידה לכל ימיו.

שרה אמו הלכה לעולמה, ואוהלה, מקום הפעלת נסים והפצת תורה לכל הנשים, מחכה ליורשת, לזו שתמשיך את דרכה. בנסים גלוים ימצא אליעזר את רבקה בארץ ארם, והנה היא באה, ויצחק יצא לשדה להתפלל תפלת מנחה. "ותשא רבקה את עיניה, ותרא את יצחק" = 2776, ומתוך התרגשות אדירה כראותה את הנועד לה משורש נשמתה, תמהה לומר [תהי' כ,ב] "א-לי א-לי, למה עזבתני, רחוק מישועתי דברי שאגתי": כי כנראה דברי שאגתה, את כל מה שבקשה והתחננה אליו, נבעו מתוך אשר הרגישה כחסר לה, וישועתה -עכשיו היא רואה- הרבה יותר גבוהה מאשר בקשה; ואז היא מרגישה שבעת גלותה כאילו עזב אותה א-להים, שלא גילה לה את כל הטוב הצפוי לה, כאילו נגזר (יח' יב,ו) "ולא תראה את הארץ כי מופת נתתיך", ולא תבחין אפילו בארץ כלל כי אתה מופתי ובך ייעשה, דרכך יעבור, הטוב הנועד אל כל הארץ. "ותשא רבקה את עיניה" = 1560, הרימה את עיניה מן הארציות אל השמים (יח' מד,יז) "בבואם אל שערי החצר הפנימית", בהיקרבם אל אוהל שרה, שם יצחק מתפלל. וכפי שנשאה עיניה, "ותרא את יצחק" = 1216, נשיא ה' בדורו, עליו ייאמר כי [מש' כ,כח] "חסד ואמת יצרו מלך, וסעד בחסד כסאו"; (דניאל ב,א) "ותתפעם רוחו", כי רק עכשיו עמד לפני ה' לאמור (יח' לד,טז) "את האבדת (האובדת) אבקש", את זו שתמשיך את דרכה של שרה; והנה היא נצבת לפניו.

מתוך שהיא מפנה אל השמים את עיניה, היא תראה את מה שבחינת שמים על פני הארץ, תראה בפנימיות "את יצחק" = 609, המאמין ובטוח בלבו [איוב ה,ו] "כי לא יצא מעפר און"; כדברי רש"י שם: מכה הבאה על האדם לא לחנם הוא ולא מן העפר תצמח לו; און לשון שבר -עכ"ל; ומכל שבר המכפר יצמח טוב, וכל דרחמנא עביד לטב עביד כדברי רבי עקיבא, ובזאת נשקפים חסדי אברהם, הפורחים בגבורות של יצחק.

וכפי שראתה את יצחק, "ותפל מעל הגמל" = 734, כי לא היו כליה מוכנים לאורו, [איוב לט,יז] "כי השה א-לוה חכמה, ולא חלק לה בבינה", ומי שמנסה לקלוט בשכל את העל-שכלי (ברא' מח,י) "לא יוכל לראות" אם לא יקטין וימעט את עצמו עד כדי עמדו בתמימות לפני ה', כי הנסתרות לה' (דב' כט,כח) "והנגלת לנו ולבנינו", ויש דרך לאדם להתעלות עד לגילוי בנשמה כי סוד ה' ליראיו דוקא, לזריזים (מ"א ב,כז) "למלא את דבר י-הוה", ובעת מבוכה רק אל ה' (תהי' קב,א) "ישפך שיחו" בתשובה ובתחינה.

לא רק שירידה היא לצורך עליה. לפעמים, לפול זה ממש להתרומם. כפי שהגיעה אל ארץ הקודש, אל מול אוהל שרה, אל מול יצחק הצדיק, נפלה רבקה "מעל הגמל" = 218, נפלה (שופ' ח,יג) "מן המלחמה" והמאבק הארצי אשר הכירה עד כה, להתחיל חיים חדשים (תהי' ב,יא) "ביראה" רוממה ומלאה אומץ, ממנה תיולד תפארת ישראל.