וישב, עליה א, חסד בשבוע

וישב, עליה א, חסד בשבוע. ברא' לז,לז: "וישב יעקב בארץ מגורי אביו, בארץ כנען".

ישיבת יעקב בארץ, משמעותה התקנת כלים מסוגלים לאור עליון; משם תתרבה הקדושה בארץ ישראל, ויבלטו הניגודים; וישתלשלו עליה, מאז ועד ימינו, אין ספור התנקשויות בין כוחות הטוב לבין אוהבי רע. "וישב יעקב" = 500, אשר נפדה מטורח הדרך, ומעתה ינהיג את בחינת (ברא' ט,ז) "פרו ורבו" לקדושה החלה על הארץ, ליצור (במ' כז,יז) "עדת י-הוה" שיודו באשר (ברא' מב,יא) "בני איש אחד נחנו", (ירמ' כו,טז) "כי בשם י-הוה א-להינו", (תהי' לג,כ) "עזרנו ומגננו הוא", נעשה ונפעל להאיר מאורו.

יעקב שב, וישב "בארץ מגורי אביו, בארץ כנען" = 1054, וישבע: [במ' יד,כא] "ואולם חי אני, וימלא כבוד י-הוה את כל הארץ". כי [מש' ח,ד] "אליכם אישים אקרא, וקולי אל בני אדם", (זכ' ל,ט) "כי י-הוה צבאו-ת שלחני אליכם". ופרנסת הארץ משמים, וה' [תהי' יח,יח] "יצילני מאיבי עז, ומשנאי כי אמצו ממני". כי באתי אל הארץ להכריז אשר [תהי' קמו,י] "ימלך י-הוה לעולם, א-להיך ציון, לדר ודר, הללוי-ה", ומשם מצאתי פתח לעורר את בני האדם בבחירה אשר בידיהם בין חיים לבין מות, בין יגון לשמחה. כי אמר החכם מכל אדם (קו' ב,יא) "והנה הכל הבל ורעות רוח", ויש שיפרשו הבל כדבר שפל, חסר משקל וחשיבות, ויפרשו רעות רוח מלשון רע; והכל יהיה מר ללבם, ולא ימצאו תועלת לטוב על הרע, ותיעלם מעיניהם כל משמעות לחיים. ויש אשר נפרש הבל מענין הבל פה האדם המוביל בתוכו את דיבור האדם, ואם הכל אותו הבל, כל אשר תראה ותשמע ותחשוב ותרגיש ותעשה, הכל, בבחינת דיבור, המשנה את המציאות. ורעות רוח, אז, מלשון ואהבת את רעך; כי אם הכל בבחינת דיבור, אז כל מרכיבי המצוי ערבים-רעים בהדדיות, ומה שיתברך באחד יביא ברכה לכלל וכן להפך. והשגת סוד ההכרעה הזו בבחינת נשק תודעתי לתקן כל עולם, עלה בכל התלאות אשר הורידו את בני ישראל אל תוך גלות מצרים ואת אשר באו אחריה, לחנוך שוב ושוב את התודעה הנכונה על אדמת קודש, ממנה לעורר גאולת עולם.

לסיכום, "וישב יעקב בארץ מגורי אביו, בארץ כנען" = 1554, ובהכרזת עצמאותו בארצו יורה לזרעו לכל הדורות: [תהי' יח,כג] "כי כל משפטיו לנגדי, וחקותיו לא אסיר מני", ונתקבלתי על הארץ אשר מתברכת כל פעם, בישוב ישראל עליה, וצומחת ופורחת; ונשים גבולות לשמור על הקדושה והטהרה מהן נשפיע טוב (נחמ' ב,יז) "ונבנה את חומת ירושלם" שלא תיפרץ כבר לעולם; (ש"ב ז,יג) "וכננתי את כסא ממלכתו", כי לה' הישועה, והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.