וישלח, עליה ב, גבורה בשבוע

וישלח, עליה ב, גבורה בשבוע. ברא' לב,כו: "ויאמר שלחני, כי עלה השחר; ויאמר: לא אשלחך כי אם ברכתני".

קרב מיוחד במינו. כדי לנצח אויב קשה על-פני הארץ, הכי בטוח הוא לנצח את שרו בשמים, את המלאך הממונה עליו. בדרך כלל, הליך זה קורה אך במרומים, בעליות נשמה או בהשתתפות נשמות גדולות מול בית דין של מעלה, להכריע גורלות למטה. רק מתוך מעלתו הנשגבת של יעקב, וחשיבות התפקיד המוזמן לזרעו לתיקון הבריאה, הפעם הדברים קורים אחרת: המלאך של עשו, מלובש בגוף גשמי ומוגבל ליכולות אנושיות, בא להיאבק עם יעקב. ונגד מה שצפינו מההשגחה הגלויה, נראה שכל דאלים גבר כדברי הגמרא (ב"ב לד,ב), שכח אגרוף יכריע. רק שההשגחה לא סרה לרגע, ורק פועלת בהסתר מסוים, הדורש מיעקב השתדלות שאינו מוכן לה מראש. למרבה הסתירה, הפסוק השלם שלנו שוה 2703, כנאמר: [זכ' ד,ו] "ויען ויאמר אלי לאמר, זה דבר י-הוה אל זרבבל לאמר: לא בחיל ולא בכח, כי אם ברוחי, אמר י-הוה צבאו-ת". הקרב גשמי, להכריע מלחמה רוחנית.

יעקב גובר על המלאך, ותופס אותו עד עלות השחר, כאשר המלאך צריך לעלות לומר שירה ומוצא את עצמו לכוד בידי יעקב, ומתחנן: "שלחני, כי עלה השחר" = 1046. הוא בא להודות בפני יעקב אשר הכל ברשות שמים, [איכה ג,כב] "חסדי י-הוה כי לא תמנו, כי לא כלו רחמיו". והיה (שופ' ב,ד) "כדבר מלאך י-הוה את הדברים האלה", רוצה עוד להטעות את יעקב, כתבעו (יח' כח,ב) "ותתן לבך כלב א-להים", ואין לך רשות להחזיק בי. אך יעקב יודע שאם המלאך ניתן בידיו, יש לו דוקא רשות להחזיקו עד שהמלחמה תוכרע בידו.

וכן הוא משיב: "לא אשלחך כי אם ברכתני" = 1143, לא אשחרר אותך עד אשר תודה ותאשר את ברכות הבכורה אשר קבלתי אני בצדק מיצחק אבי. והוא אמיץ, ומעז, בעודו מבקש מהא-להים [תהי' קיט,קלה] "פניך האר בעבדך, ולמדני את חקיך", שאדע מה הדרך הישרה ובה אנהג. והמלאך יאלץ להודות בכל (שמ' כ,יא) "אשר י-הוה א-להיך נתן לך", ליעקב, (נחמ' ט,ח) "לתת לזרעו", (תהי' פט,ל) "ושמתי לעד זרעו" להוביל את הבריאה לתיקונה. ועוד יוסיף המלאך להקנות ליעקב את השררה, לברכו בענין (יהו' י,יט) "אל תעמדו; רדפו אחרי איביכם" כי הם יינתנו בידיכם, כל עוד תהיו נאמנים לאשר (דב' לג,ד) "תורה צוה לנו משה" והיא דוקא מורשה לבני יעקב, עליהם נאמר (ברא' ה,ב) "ויקרא את שמם אדם" כי בתורתם תתוקן הבריאה ותתעורר הגאולה.

וזה התנאי לשחרר את מלאכו של עשו: הוא לא ישוחרר "כי אם ברכתני" = 753, (ברא' כד,נא) "כאשר דבר י-הוה" (ש"א יט,ז) "את כל הדברים האלה" אשר הבטיח לי, גם (יש' לז,כט) "והשיבתיך" וכן (תהי' קמז,ב) "נדחי ישראל יכנס". ומובטח לי אשר יגזור צדיק (דניאל יא,ג) "ועשה כרצונו" הא-להים; ואם (תהי' ז,ו) "ירדף אויב נפשי" ויאבק עמי, גם זו קבלתי בתמימות ובאמונה שלמה, כי ידעתי אשר כל מן דרחמנא עביד לטב עביד, (איוב ט,ב) "ומה יצדק אנוש עם א-ל". ככה, מתוך מצב שיכול היה לעורר אימה גדולה ופחד מכשיל ביעקב מתוך ההפתעה הבלתי מובנת, באה אמונתו השלמה להצילו ולתת את אויבו בידו; ויבין המתבונן שההנהגה האמונית של יעקב יוצאת להיות עצם הברכה עצמה, המתגלית בכח עצום מתוכו, להשפיע רוח חדשה בעולם.