ויצא, עליה ג, תפארת בשבוע. ברא' ל,ב: "ויחר אף יעקב ברחל; ויאמר: התחת א-להים אני, אשר מנע ממך פרי בטן".
כעס מביא לידי פורענות, אך לפעמים, כעסו של הצדיק מהוה נשק לשבור את הקליפות המעכבות את האור. מאידך, האומנות של המתקת הדינים אינה מתעלמת מהרע, אלא שנעזרת בכוחו עצמו להפכו לטוב. לאה מביאה ילדים ליעקב, אשר קבע את מיטתו באוהלה של רחל. רחל, עקרה, מרגישה עלבון המתחזק עם כל לידה של אחותה, ומתלוננת לפני בעלה הצדיק. הרי היא יודעת שיצחק התחנן לה' על רבקה וה' נעתר לו; ורק לא לקחה בחשבון שליצחק לא היו אז ילדים בכלל. ובמקרה שלה, היא אין לה, אך יעקב בעלה נתברך כבר בזרע רב.
על כן, "ויחר אף יעקב ברחל" = 727, ועם זאת, (ברא' ל,יט) "ותהר עוד לאה". ועכשיו שמתוך כעסו הוא נהיה מעורב בעקרות של רחל, גם את כעסו צריך להמיר לפני בורא עולם כנאמר (תהי' ב,יא) "עבדו את י-הוה ביראה", ובאותו כח בו השיב בשלילה לטענת רחל יהיה עכשיו (ברא' מ,טז) "כי טוב פתר", ומובטח לו מה' (שמ' כג,כה) "וברך את לחמך"; וכדברי רש"י אצל אשת פוטיפר, לחמו של האדם זו אשתו. אז יעקב תמה: למה לרחל לדרוש ממני? והוא משיב לה באופן שיגרום לה להתיצב היא בעצמה בתפלה לפני ה': "התחת א-להים אני, אשר מנע ממך פרי בטן"? = 2072, לאמור אשר [מש' כט,כו] "רבים מבקשים פני מושל, ומי-הוה משפט איש", ושערי תפלה פתוחים, והנסתרות לה'.
הישועה מתחילה מהכרת הבעיה. ה' הוא אשר "מנע ממך פרי בטן" = 611, והוא אשר נתן לנו (צפ' ג,ד) "תורה" המכתיבה את הדרך בה תקרב לך את מבוקשך: לא בצער, לא ביאוש חלילה, כי אם [תהי' לא,כה] "חזקו ויאמץ לבבכם, כל המיחלים לי-הוה". כי הכל קורה באופן של (יח' א,יד) "רצוא ושוב", אשר יקום האדם להתפלל (נחמ' א,ד) "לפני א-להי השמים" הוא מלך כל הארץ, (ויק' כה,כו) "ומצא כדי גאלתו (גאולתו)" באשר (יח' לד,כו) "גשמי ברכה יהיו" אל מול עיניו, ובגזרת (תהי' פד,ט) "י-הוה א-להים צבאו-ת", תתברך גם רחל באמונתה, (ברא' ד,א) "ותהר".
על כן, כך מורה הפסוק שלנו: "ויחר אף יעקב ברחל; ויאמר: התחת א-להים אני, אשר מנע ממך פרי בטן" = 3056, לומר לך [יש' סא,יא] "כי כארץ תוציא צמחה, וכגנה זרועיה תצמיח, כן אדנ-י י-הוה יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים", יושיע את הסומכים בו בלב שלם והולכים לפניו בתמימות, לפקח עורים ולעורר רדומים, להביא גאולה לעולם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה