יום שבת, 14 בנובמבר 2015

ויצא, עליה א, חסד בשבוע

ויצא, עליה א, חסד בשבוע. ברא' כח,כא: "ושבתי בשלום אל בית אבי, והיה י-הוה לי לא-להים".
יעקב יוצא מארץ ישראל בדרכו אל פדן ארם. והוא מרגיש את השינוי בהשגחה, ממידת ארץ הקודש אל מידת חוץ לארץ. אז הוא מבקש מה' השגחה גם בחו"ל כפי שידע בארץ כנען, מכיון שהוא יורד על מנת לעלות ולהעלות עמו. ובקשתו המסיימת היא כעין שבועה, לקיומה הוא תולה בה' את תקותו: "ושבתי בשלום אל בית אבי, והיה י-הוה לי לא-להים" = 1760, ונהיה אני ואשר לי (מיכה ה,ו) "כרביבים עלי עשב אשר לא יקוה לאיש": כטיפות המים היורדים מן השמים להשקות את האדמה, והאדמה לא תולה את תקותה כי אם בה' לבדו, ולא מקוה לישועה מאיש. יעקב, איש תם, מבקש לעצמו את התמימות הכי מושלמת: הזו של העשבים, השרים שירה לה' ומקבלים את פרנסתם ישר מן השמים בפקודת מלאך הממונה עליהם.
יעקב הוא בדרך ליצור אומה בה תתקיימנה הבטחותיו של ה' לאברהם וליצחק. "ושבתי בשלום" = 1096, משמעותו אשר (במ' לב,יח) "התנחל בני ישראל" בארצו, וכל זרעו (תהי' קו,ג) "עשה (עושה) צדקה בכל עת", עד כדי (תהי' קמה,כא) "ידבר פי, ויברך כל בשר", וכל מה שיוצא מפי ישראל מביא ברכה על כל הנבראים.
 כי הוא ישוב דוקא "אל בית אבי" = 456, אל בית (דה"א א,כה) "אברהם, יצחק" ועכשיו גם הוא עצמו, ארץ המלאה כל טוב (שה"ש ח,ח) "ושדים אין לה", שאין כלים לינוק ממנה עד שחסדי עם ישראל יתקנו ויפתחו את הצינורות; ואז ה' יתגלה (דב' ד,ז) "בכל קראנו אליו", (דב' יב,י) "והניח לכם מכל איביכם מסביב", (תהי' ט,י) "ויהי י-הוה משגב לדך", עד אשר ינהג בהם מעל לחוקי הטבע  (תהי' עח,טז) "ויצא (ויוציא) נוזלים מסלע". וכך (יואל ד,כ) "לדור ודור", לעיני (דניאל ט,ו) "כל עם הארץ", אשים בלבי ליראה (דב' י,יב) "ולאהבה אתו (אותו)", והוא (תהי' נה,יז) "יושיעני". ראינו אשר "אל בית אבי" משמעותו אל הביחנות של אברהם ויצחק". בשלב החדש, כאשר ישוב יעקב, התיקון, המפתח לברכה, יכלול את שלושתם: "אברהם יצחק יעקב" = 638, כי ננהג בארצנו תמיד (יש' ט,ו) "במשפט ובצדקה".
יעקב מקבל בענוה ובהודיה את הירושה החלה עליו. "והיה י-הוה לי לא-להים" = 208, מידת (ברא' יז,יט) "יצחק" הדבק במידת היראה עד כדי כך שבשבילו, גם שם י-הוה המושל על החסדים ראוי לירא ממנו כמו שיראים ממידת הדין המכונה א-להים. ומתוך אותה ירושה, ישיג תפארת יעקב שיום אחד, במהרה בימינו בע"ה, תנהג מידת הדין בחסדים מתוקים ושלמים, ושתיהן יחד יבואו להקימך מצרתך באומרם (יש' מ,א) "נחמו נחמו", במשקל שוה, להושיעך ולהביאך אל (דה"ב ו,מ) "המקום הזה", המקום "הזה" = 17, שהוא מקום (ברא' א,ד) "טוב" אשר פרח מתוכך.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה