יום ראשון, 25 באוקטובר 2015

וירא, עליה ג, תפארת בשבוע

וירא, עליה ג, תפארת בשבוע. ברא' יט,א: "ויבאו שני המלאכים סדמה בערב, ולוט ישב בשער סדם, וירא לוט ויקם לקראתם, וישתחו אפים ארצה".
ולא מצא ה' צדיקים בסדום, ולא בעלי זכות מלבד לוט וביתו. "ויבאו שני המלאכים סדמה בערב" = 914 , רפאל וגבריאל בצווי ה' אשר נשבע לסדום (יח' כו,כא) "בלהות אתנך", לעקור את הכח (ש"א ז,ח) "מיד פלשתים", מיד אנשי חמס ופולשים, (יואל ב,כא) "כי הגדיל י-הוה לעשות", דהינו בגדולה וחסדים הוא עושה, (תהי' יא,ה) "ואהב חמס שנאה נפשו". לוט הוא איש שלום. הרבה זמן עבר מאז שנפרד מאברהם דודו למען השלום, באמרם (ברא' יג,ח) "אל נא תהי מריבה ביני ובינך", ונשארו חביבים.
שני המלאכים מגיעים, "ולוט ישב בשער סדם" = 1039, דבוק באמונת (ברא' יד,כב) "א-ל עליון קנה שמים וארץ", אליו (באותו כינוי מדויק) הרים אברהם את ידו בדברו הוא עצמו עם מלך סדום, אותו נסה להציל בהוראת מוסר. הוא יודע (דב' כג,טו) "כי י-הוה א-להיך מתהלך בקרב מחנך" ודברים קשים מתבשלים לגורל סדום, והוא יושב כדוגמת דודו, כנגד מנהג המקום האוסר מעשי צדקה והכנסת אורחים, מידת הרחמים שלו (יח' מ,כב) "כמדת השער" שכולו דינים, ממתין לעוברי אורח להכניסם אל ביתו.
 וירא לוט ויקם "לקראתם" = 771, (ש"א א,יב) "להתפלל לפני י-הוה" כי (תהי' מב,ג) "צמאה נפשי לא-להים, לא-ל חי", וראיית המלאכים תעורר אותו לתשובה, ומובטח לחסידי ה' שיפתח לתפלתם שערי שמים (יח' יא,יט) "והסרתי לב האבן" לכפר על כל עונותיהם ולקבלם בתשובה. לוט רואה את דמות המלאכים, ובטח מבין מה מתרחש. הוא נזכר באביו הרן, אשר מת בכבשן האש כי לא היה החלטי, לא נמסר לה' בלב שלם, כמובא במדרש. הוא נדרש להיות זהיר מאוד, לתקן את המבחן בו אביו נכשל. וכראותו את מלאכי ה', קם, וישתחו "אפים ארצה" = 427, בהשתחוו (שמ' יד,לא) "את י-הוה" כי (במ' טז,ז) "הוא הקדוש", ועל (תהי' פא,טז) "משנאי י-הוה" נאמר אשר (תהי' לא,יח) "ידמו לשאול". ואני מה אחשוב (איוב לא,יד) "ומה אעשה", כי אם (תהי' קטז,יד) "לי-הוה אשלם" בהדמותי אליו, והוא יעשה.
אותו יום, "ויבאו שני המלאכים סדמה בערב, ולוט ישב בשער סדם" = 1953, ונרגש כאילו כל אשר הולך לקרות חרות כבר וחתום, (דב' י,כא) "את הגדלת (הגדולות) ואת הנוראת (הנוראות) האלה" בהן ייקדש שם שמים לעיני כל, כי ה' (ירמ' יז,י) "בחן כליות, ולתת לאיש כדרכו" הוא עושה, לפעמים בנגלה, לפעמים במופלא.
ולוט ראה אותם, "ויקם לקראתם, וישתחו אפים ארצה" = 2084, מודה באשר עקב תעתועיו [תהי' ג,ג] "רבים אמרים לנפשי: אין ישועתה לו בא-להים, סלה", מודע לדבר ה' [דה"ב לד,כד] "הנני מביא רעה על המקום הזה, ועל יושביו את כל האלות"; ובכל זאת יודע ששערי תפלה פתוחים ומעשיו הטובים יגיעו (תהי' עא,יט) "עד מרום אשר עשית גדלות" לזכותו בישועה. התנועה היא יצרית. וראה, "וישתחו" = 730, לקבל על עצמו את (דב' ו,כ) "אשר צוה י-הוה א-להינו" מתוך יראת רוממות בפני (יש' מ,כב) "הישב על חוג הארץ", (יש' מב,ה) "בורא השמים ונוטיהם", כמי שמראים לו את המקל ונזכר במכות, ומתחיל לבכות ולהתחנן על עצמו. הוא יושב בחסדו, המזכה אותו בחיים, גם כאשר כל אשר מסביבו יספו. בחטאיו יודן בהמשך, אך חסדו, זה שיפציר במלאכים אשר בדמות אנשים להביאם לביתו, לדאוג לכך שיהיה להם טוב, משלם על זכותו להינצל על ידם בעצמו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה