יום שני, 19 באוקטובר 2015

לך לך, עליה ג, תפארת בשבוע

לך לך, עליה ג, תפארת בשבוע. ברא' יג,יג: "ואנשי סדם רעים וחטאים לי-הוה מאד".
הפסוק שלנו, בשוויו 966, בא להורות על מציאות חברתית חסרת כל טוב, [תהי' קט,ג] "ודברי שנאה סבבוני, וילחמוני חנם", בה נישכח בכח אשר הבורא משגיח בכלל ובפרט על הבריאה ועל כל נברא בכל רגע (נחמ' ט,ו) "ואתה מחיה את כלם", ונעלמה מתודעתם כל אפשרות "לחזור בתשובה" (כדברי הרמב"ם בהל' תשובה פ"ד: הואיל ורשותנו בידנו, ומדעתנו עשינו כל הרעות, ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו, שהרשות עתה בידינו -ע"כ). על כן, כפי שמובא בהמשך הפרשה, (יואל ב,י) "רעשו שמים" (חב' ב,יג) "מאת י-הוה צבאו-ת". כי מעשה "אנשי סדם" = 465 יוצר מצב אליו, מטבע הדברים, ישיב ה' (דב' כט,כז) "באף ובחמה ובקצף גדול"; ולא ביזמת ה' יהיה, כי אם לעצמם (מ"ב יב,טז) "הם עשים".
אנשי סדום רעים וחטאים לה' מאוד. ידוע מדברי הזוה"ק אשר התקשורת ההדדית בין העולם העליון לבין העולם התחתון משולה לזרימת מים הלוך ושוב ביניהם. העולם התחתון מעלה הנקראים מים נקביים, ומן השמים מקבל הנקראים מים זכריים. על פעולת העולם התחתון כתוב במעשה הבריאה (ברא' ב,ו) "ואד יעלה מן הארץ", כי כדוגמת אדים יעלו המים מן הארץ אל השמים. ובכן, אנשי סדום, כדוגמת נמרוד לפניהם, זוממים להפסיק את החיבור בין העולמות, והם רעים וחטאים לה' מ-אוד, שנמנעים לאדות מימיהם, שלא רוצים להעלות שום טוב למעלה ובכך מדמים לנפשם שייסתמו הצינורות חלילה, וישחררו כבי' את העולם העבה מהשגחת הבורא ית' מלמעלה. עוד פעם, רואים אנחנו עד היכן סכלות האדם יכולה להגיע מתוך רוע לבו, כאשר אין הוא מתקן כי אם מקלקל את הניתן בידו. ועוד תרמוז כאן תבת "מאד" למצווה בדב' ו,ה בענין אהבת ה' בכל מאדך, וכדברי רש"י שם: בכל ממונך -ע"כ; לומר שאנשי סדום גזרו לבל יעשה שום אזרח צדקה וגמילות חסדים, ולבל יקיים הכנסת אורחים, וגזרו עונש מיתה על מי שיעשה כאלו מעשים טובים, מהיות בעיניהם הממון יקר להם מגופם, כדברי רש"י שם. היו "רעים וחטאים" = 394, (שמ' יד,כ) "ולא קרב זה אל זה", (תהי' עח,נו) "וינסו וימרו" את א-להים; (דב' כט,כ) "והבדילו י-הוה לרעה" כי הוא (מש' כב,ח) "זורע עולה (עוולה)", (יש' ה,ל) "והנה חשך".
ישנה רשעות אשר אין ממנה דרך חזרה. "ואנשי סדם רעים וחטאים" = 865, כנאמר [איכה ג,נג] "צמתו בבור חיי, וידו אבן בי", שאסרו את זולתם בבור, בבית-כלא, או שהשפילו אותו אל תוך דוחק וצער, וכדברי רש"י שם: ואף על פי שצמתו בבור חיי, שאיני יכול לעלות מתוכו, לא שתו לבם גם לזאת עד שידו אבן בי, עכ"ל, מרוב האכזריות אשר יצרם הרע חפץ בה ומוצא בה את הרווית תאותו. 
לדאבוננו, עודן מצויות מידות אלו בעולם שלנו היום, ועת צרה לכל אשר לב טוב פועם בקרבו. ויראה כל אשר עיניו בראשו אשר רק היפוכם, רק עבודת ההמתקה במעשה של מציאות "רעים וחטאים לי-הוה מאד" = 495 להטות (יהו' כד,כג) "את לבבכם" אל "אל מלך חנון ורחום" להידמות למידותיו בשלמות, יפתח דרך חזרה אל התיקון המיוחל, אל הישועה משמים בגאולת (ש"א י,א) "פך השמן", בבחינת "תהילים" המפעילים נסים ונפלאות. והתיקון רמוז באורח פלא בשמות בני בנימין היושבים בירושלים, כנאמר [דה"א ח,כג]: "ועבדון, וזכרי, וחנן". ראשית, ההכנעה, עבדון לשון שיעבוד וכניעה למצב המצוי. משם, שלב ההבדלה, זכרי מלשון זיכרון, להיזכר בטוב ולהפעיל אותו מתוכנו בכל מאודנו, כדי להגיע להמתקה השלמה אצל חנן, לשון מציאת חן, לשון חנון וחנינה. יהי רצון ונהיה מספיק ערניים לפעול את הנכון, לבטל את הגזרות, לזכות לגאולה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה