נצבים, דברי נבואה להפטיר. יש' סא,יא: "כי כארץ תוציא צמחה, וכגנה זרועיה תצמיח, כן אדנ-י י-הוה יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים".
כל הבריאה פועלת לפי אותם חוקים, הכל לפי אותו תקן של מידה כנגד מידה. מעשה הקב"ה מוגדר גם כבי' בחוקים שהוא ית' הטביע בבריאה, אמנם רחבים דרכי הא-ל, וידו נטויה לחבר נמשלים למשלים המתאימים למחשבה שהוא עושה. לא יפליא אותנו אשר כמידה וכדרך בהן האדמה תוליד צמחים ותבשל פרי, ככה יבחר הקב"ה להצמיח תיקון התנהגותי ורוחני לכל יושבי תבל באמצעות תיקון ישראל. "כי כארץ תוציא צמחה, וכגנה זרועיה תצמיח, כן אדנ-י י-הוה יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים" = 3056, כי בכל יום תמיד הוא [ירמ' י,יב] "עשה (עושה) ארץ בכחו, מכין תבל בחכמתו; ובתבונתו, נטה (נוטה) שמים"; ולעת קריאתו יקומו צדיקים, [דה"ב כט,כו] "ויאספו את אחיהם ויתקדשו, ויבאו כמצות המלך בדברי י-הוה, לטהר בית י-הוה", כי עת ישועה לישראל.
הכל יתרחש "כארץ תוציא צמחה, וכגנה זרועיה תצמיח" = 1891, בטבעיות מעודנת. ראשית, [תהי' כב,יב] "אל תרחק ממני, כי צרה קרובה כי אין עוזר"; אך מאז שרק ה' עזי ומעוזי, אינני מפחד מצרה קרבה עוד. כי [מש' יב,ג] "לא יכון אדם ברשע, ושרש צדיקים בל ימוט". אז יקום אחד שנשמתו זכה, [ברא' ח,כ] "ויבן נח מזבח לי-הוה, ויקח מכל הבהמה הטהרה ומכל העוף הטהור, ויעל עלת במזבח", שיקח מהנפשות הטהורות של כל אשר זכו לשוב בתשובה לפני ה', ויעלה אותם כקרבן עולה תמימה, יציג אותם לפני ה' להטות את המאזניים לכף זכות. (מ"ב ב,ג) "הידעת כי היום י-הוה לקח (לוקח) את אדניך מעל ראשך?" כי רק ה' יוותר לבדו אדון על כל הארץ לעיני כל, ומטבע הדברים, לא יהיו יותר אדונים על חייך, לא יותר שעבוד מבחוץ ולא שעבוד מבפנים. (במ' ז,א) "ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן", כל הלבבות תראינה יחדיו, כל אחד מתוך המשכן שבקרבה.
משל האדמה המצמיחה צמחים ומניבה פרי, הוא תדיר, נצחי מעת הבריאה ועד עולם. וכן נמשלו: "אדנ-י י-הוה יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים" = 1065, על (שמ' יב,מז) "כל עדת ישראל" למען (שמ' ט,טז) "הראתך את כחי" (בהקשר, הלכה בשו"ע לכוון בשם א-להים "בעל הכחות כולן"; כנגדו על פני הארץ, ישראל = 541 = "בעל הכחות" כבר לא כולן, אלא לפי מידת דבקותו בבעל הכחות כולם); (ברא' מה,כא) "ויעשו כן בני ישראל" כדוגמת אשר גמל אתם הבורא, (יהו' יח,ט) "וילכו האנשים ויעברו בארץ" להצמיח צדקה ותהלה לכל באי עולם; ובראשם הוא אשר (מ"ב ט,ו) "משחתיך למלך אל עם י-הוה", אשר קם (יש' טז,יב) "ובא אל מקדשו להתפלל" (דה"א טז,לז) "לפני ארון ברית י-הוה", (ש"א יא,ד) "וישאו כל העם את קולם" אתו סביב המקדש, והמלך ידע מה יעשה אך לטובה. (שמ' לו,לז) "ויעש מסך לפתח האהל", (מ"א יב,כד) "וישמעו את דבר י-הוה", ויפקדו (יש' ח,טז) "חתום תורה" בלבם.
כי מה שצריך לצמוח זה דוקא "צדקה ותהלה" = 645, להיות (ברא' ד,ט) "השמר (השומר) אחי, אנכי" כל הזמן, איש אל משפחתו (מ"א כב,לו) "ואיש אל ארצו", באהבה (מש' טז,ו) "וביראת י-הוה"; (יש' לב,יז) "והיה מעשה הצדקה", הדומה ללבנה, מאיר כאור (ברא' יט,כג) "השמש".
וככל אשר (מש' ד,יא) "הריתיך (הוריתיך)" להאיר בו (מש' ח,ט) "למצאי דעת", (איוב לד,כא) "על דרכי איש" (איוב לו,ג) "אתן צדק".
אנא ה', מלא בידי (תהי' קא,ד) "ברכות טוב", (תהי' נא,יא) "וכל עונתי (עוונותי) מחה".
משל האדמה המצמיחה צמחים ומניבה פרי, הוא תדיר, נצחי מעת הבריאה ועד עולם. וכן נמשלו: "אדנ-י י-הוה יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים" = 1065, על (שמ' יב,מז) "כל עדת ישראל" למען (שמ' ט,טז) "הראתך את כחי" (בהקשר, הלכה בשו"ע לכוון בשם א-להים "בעל הכחות כולן"; כנגדו על פני הארץ, ישראל = 541 = "בעל הכחות" כבר לא כולן, אלא לפי מידת דבקותו בבעל הכחות כולם); (ברא' מה,כא) "ויעשו כן בני ישראל" כדוגמת אשר גמל אתם הבורא, (יהו' יח,ט) "וילכו האנשים ויעברו בארץ" להצמיח צדקה ותהלה לכל באי עולם; ובראשם הוא אשר (מ"ב ט,ו) "משחתיך למלך אל עם י-הוה", אשר קם (יש' טז,יב) "ובא אל מקדשו להתפלל" (דה"א טז,לז) "לפני ארון ברית י-הוה", (ש"א יא,ד) "וישאו כל העם את קולם" אתו סביב המקדש, והמלך ידע מה יעשה אך לטובה. (שמ' לו,לז) "ויעש מסך לפתח האהל", (מ"א יב,כד) "וישמעו את דבר י-הוה", ויפקדו (יש' ח,טז) "חתום תורה" בלבם.
כי מה שצריך לצמוח זה דוקא "צדקה ותהלה" = 645, להיות (ברא' ד,ט) "השמר (השומר) אחי, אנכי" כל הזמן, איש אל משפחתו (מ"א כב,לו) "ואיש אל ארצו", באהבה (מש' טז,ו) "וביראת י-הוה"; (יש' לב,יז) "והיה מעשה הצדקה", הדומה ללבנה, מאיר כאור (ברא' יט,כג) "השמש".
וככל אשר (מש' ד,יא) "הריתיך (הוריתיך)" להאיר בו (מש' ח,ט) "למצאי דעת", (איוב לד,כא) "על דרכי איש" (איוב לו,ג) "אתן צדק".
אנא ה', מלא בידי (תהי' קא,ד) "ברכות טוב", (תהי' נא,יא) "וכל עונתי (עוונותי) מחה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה