נצבים, עליה של שבת קודש, מלכות בשבוע. דב' ל,יט: "העדתי בכם היום את השמים ואת הארץ: החיים והמות נתתי לפניך, הברכה והקללה. ובחרת בחיים, למען תחיה אתה וזרעך".
זה כמו בנסיעה על כביש העולה על רכס הר, והכביש צר ולפניך הדרך ולצדה תהום; ואתה על ההגה נדרש לנהוג בזהירות רבה: לבחור כל רגע, במודע, בברכה ובחיים; כי אם רק תפסיק להיות תודעת הסכנה מצויה בלבך, תסיח דעתך חלילה ותיסחף אל הפך הברכה והחיים בעמקי תהום.
כל עם ישראל נצב לפני משה, אשר בא להכין אותם לעת הפרידה, ולכל אשר יאתגר אותו לאחריה. הבחירה כולה שלך, ותוצאותיה בלתי נמנעות, אמנם הרעות בהן תוכל להמירן בתשובה כנה ובמעשים המכפרים. הפסוק שלנו השלם שוה בגימטריה 6107, להזכיר לנו שיש גם ביננו כאלו המסירים מעלינו את הקדושה ואת הכהונה, [ירמ' מב,יז] "ויהיו כל האנשים אשר שמו את פניהם לבוא מצרים לגור שם, ימותו בחרב ברעב ובדבר, ולא יהיה להם שריד ופליט, מפני הרעה אשר אני מביא עליהם". אלו שבחרו לפי פחדם או תאוותם במקום לנהוג לפי תכלית האמת, גורמים את הרע לעצמם עד כלותם (ולכל אשר בו ישפיעו, מקצה העולם ועד קצו), ואמנם אותה רעה יהיה בורא עולם בכבודו ובעצמו מפעילה בנוכח; ללמדך את העיקרון העצמתי של ההשגחה הפרטית התדירה מאת בורא עולם על כל ברואיו, ובגו, רצונו במשפט צדק. באורחותיך בחיים, עוד טרם תאתגר אותך כל צורך להכריע, ובכדי שתסתגל להחליט מתוך תודעה תקינה, "החיים והמות נתתי לפניך, הברכה והקללה" = 1988: (יהו' כג,ו) "וחזקתם מאד לשמר ולעשות" את כל דברי התורה, המפקחת, ומתקנת את התבונה המכוונת את הנישג בחוש. ובכן, "החיים והמות נתתי לפניך" = 1580 משמעו אשר כל בן-חורין אחראי על בחירותיו, ועומד בדין אף על כל מחשבה ומילה (במ' ה,ז) "והשיב את אשמו בראשו", שאשמתו תחזור עליו מידה כנגד מידה לכפר עליו, ורק לאחר שהחילול יכופר, החושך אשר השפיע הוא על הכלל יתפוגג ויבהר, (יהו' ו,כ) "ויתקעו בשפרות", (ש"ב כד,כה) "ותעצר המגפה מעל ישראל" כולו (על כן, כל כך חשוב לכל אחד ואחת לעורר תשובה אמתית ברעיו). באותו אורח, גם מוצבות לפניך "הברכה והקללה" = 408, אשר עליך להבחין ביניהן בתבונה, להדבדיל בבירור רב כדי שהברכה תביאך להמתקת הקללה, והיכללה בחיים עליהם כולם יזמרו [תהי' קיח,א ועוד ג] "הודו לי-הוה כי טוב, כי לעולם חסדו", וישמעו (ש"א טו,א) "לקול דברי י-הוה" אשר (ירמ' י,י) "הוא א-להים חיים ומלך עולם", וכולם (תהי' צט,ו) "קראים אל י-הוה", אשר יענם.
כל עם ישראל נצב לפני משה, אשר בא להכין אותם לעת הפרידה, ולכל אשר יאתגר אותו לאחריה. הבחירה כולה שלך, ותוצאותיה בלתי נמנעות, אמנם הרעות בהן תוכל להמירן בתשובה כנה ובמעשים המכפרים. הפסוק שלנו השלם שוה בגימטריה 6107, להזכיר לנו שיש גם ביננו כאלו המסירים מעלינו את הקדושה ואת הכהונה, [ירמ' מב,יז] "ויהיו כל האנשים אשר שמו את פניהם לבוא מצרים לגור שם, ימותו בחרב ברעב ובדבר, ולא יהיה להם שריד ופליט, מפני הרעה אשר אני מביא עליהם". אלו שבחרו לפי פחדם או תאוותם במקום לנהוג לפי תכלית האמת, גורמים את הרע לעצמם עד כלותם (ולכל אשר בו ישפיעו, מקצה העולם ועד קצו), ואמנם אותה רעה יהיה בורא עולם בכבודו ובעצמו מפעילה בנוכח; ללמדך את העיקרון העצמתי של ההשגחה הפרטית התדירה מאת בורא עולם על כל ברואיו, ובגו, רצונו במשפט צדק. באורחותיך בחיים, עוד טרם תאתגר אותך כל צורך להכריע, ובכדי שתסתגל להחליט מתוך תודעה תקינה, "החיים והמות נתתי לפניך, הברכה והקללה" = 1988: (יהו' כג,ו) "וחזקתם מאד לשמר ולעשות" את כל דברי התורה, המפקחת, ומתקנת את התבונה המכוונת את הנישג בחוש. ובכן, "החיים והמות נתתי לפניך" = 1580 משמעו אשר כל בן-חורין אחראי על בחירותיו, ועומד בדין אף על כל מחשבה ומילה (במ' ה,ז) "והשיב את אשמו בראשו", שאשמתו תחזור עליו מידה כנגד מידה לכפר עליו, ורק לאחר שהחילול יכופר, החושך אשר השפיע הוא על הכלל יתפוגג ויבהר, (יהו' ו,כ) "ויתקעו בשפרות", (ש"ב כד,כה) "ותעצר המגפה מעל ישראל" כולו (על כן, כל כך חשוב לכל אחד ואחת לעורר תשובה אמתית ברעיו). באותו אורח, גם מוצבות לפניך "הברכה והקללה" = 408, אשר עליך להבחין ביניהן בתבונה, להדבדיל בבירור רב כדי שהברכה תביאך להמתקת הקללה, והיכללה בחיים עליהם כולם יזמרו [תהי' קיח,א ועוד ג] "הודו לי-הוה כי טוב, כי לעולם חסדו", וישמעו (ש"א טו,א) "לקול דברי י-הוה" אשר (ירמ' י,י) "הוא א-להים חיים ומלך עולם", וכולם (תהי' צט,ו) "קראים אל י-הוה", אשר יענם.
וכאשר כל זה יהיה מצוי בדעתך, "ובחרת בחיים, למען תחיה אתה וזרעך" = 2008, אשר כולכם, גם אתה גם כל אשר יבואו אחריך, הנכם (עמוס ג,א) "אשר העליתי מארץ מצרים לאמר" אשר תלמדו את הדרך (דה"ב כט,כד) "לכפר על כל ישראל, כי לכל ישראל אמר המלך". על "כל ישראל" = 591, (ברא' מב,לד) "כי כנים אתם"; שרק עם ישראל השלם ומאוחד יקבל בשלמות את מבוקשו (ברא' מז,ד) "לגור בארץ באנו", ולא העם בחלקו ולא כשהוא מפולג על עוול ומרמה; כל ישראל המקיימים את הצווי (שמ' כב,כז) "לא תקלל" כי את הכל תקבל לטובה, ואשר רק בשלמותו יוכל (מ"ב יא,יז) "להיות לעם" מתוך המנין ולהיגאל ככלל אשר כל פרט תלוי בגאולתו. "ובחרת בחיים, למען תחיה אתה וזרעך" (= 2008), ותבין מתוך אושר ושלום [תהי' סו,י] "כי בחנתנו א-להים, צרפתנו כצרף כסף", ותודה באשר [תהי' מא,יב] "בזאת ידעתי כי חפצת בי: כי לא יריע איבי עלי", כי דרכך הברכה שורה על העולם בגלוי, ורשעים עוד אינם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה