יום שבת, 8 באוגוסט 2015

ראה, עליה א, חסד בשבוע

ראה, עליה א, חסד בשבוע. דב' יב,ד: "לא תעשון כן לי-הוה א-להיכם"; לדברי רש"י בשם מדרש ספרי: שלא תעשו כמעשיהם (של עובדי אלילים כלשהם) ויגרמו עונותיכם למקדש אבותיכם שיחרב עכ"ל, חלילה.
ובכן, "לא תעשון כן לי-הוה א-להיכם" = 1089, לעשות לכם (ישע' כח,ג) "עטרת גאות" (יח' לט,ז) "בתוך עמי ישראל", כי הגאוה אוטמת את חושי הנשמה וממילא תסיר ברכה מעליך; אלא רק תלך בתמימות לפני ה' בדרך (דב' ט,טז) "אשר צוה י-הוה אתכם", ודע שממנו ית' כל הברכה השורה עליך, כי תפלתך (ש"ב א,כב) "לא תשוב ריקם" לעולם.
ואם יכבד עליך האויב -החצוני, או הפנימי שמחבל מתוך לבך- היודע שאם (מ"א יח,יב) "אלך מאתך, ורוח י-הוה ישאך", והוא מתעקש למנוע ממך גאולה, זכור והזכר את (ירמ' יד,כא) "בריתך אתנו" ממנו תזכה באשר (ירמ' לד,ד) "לא תמות בחרב" בכל מלחמותיך, ומעמקי הביטחון בה' (יח' ג,ט) "לא תירא אותם", (יהו' יא,ח) "ויתנם י-הוה ביד ישראל". ואז אם בעל-כרחך תימשך אף אל תוך (תהי' מו,י) "מלחמות עד קצה הארץ", מה' יהיה זאת (יש' מט,ו) "להקים את שבטי יעקב", והוא (תהי' כ,ג) "ישלח עזרך מקדש", (דב' טו,ו) "ומשלת בגוים רבים" (והבן זאת היטב גם במימד של מלחמה שלמה מתחוללת אך בלבך), כי (דה"ב יד,ו) "דרשנו את י-הוה א-להינו" ונתן בידינו (תהי' סח,לו) "עז ותעצמות (ותעצומות)" לעשות חיל בקדושה למען גאולת עולם, מתוך כמיהה, אליה (נחמ' א,ו) "אנכי מתפלל לפניך היום יומם ולילה". אז יתגלה (אס' א,יג) "דבר המלך לפני כל ידעי דת ודין":  (מלא' ג,א) "הנני שלח מלאכי ופנה דרך לפני", (תהי' סד,יא) "ויתהללו כל ישרי לב".
ואז תזכור את כל המהלך מההתחלה, ותרבה לספר בסיפור יציאת מצרים המתחדש בכל דור ודור, למען תשמור לגנות גם (ברא' מה,יח) "את טוב ארץ מצרים" השקועה ברע וגם טובה נגוע ברעתה, להבדיל בין האור ובין החושך, ובל תבגוד בך חכמתך אשר רכשת לדמיין שמעצמך הכח והנצחון, ובל תיכשל בידי הכוזבים והופכים את האמת בפניך כאילו מה' יצא דברם, כאשר הזהירך הנביא (יח' יג,ו): "וקסם כזב האמרים נאם י-הוה, וי-הוה לא שלחם". וכל זאת, כמובן, גם במלחמה החצונית וגם בפנימית, מול האויב הקם להרגך, כאשר מול המתחזה לרב שלך ומטעה אותך בדרכים אשר לא ה' לא צוה.


כי "לא תעשון כן" = 927 כי אם תקפידו (דב' יא,כב) "ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו", "לי-הוה א-להיכם" = 162, כי(ישע' סו,ו) "קול י-הוה" בפיך יישמע (דב' ד,כז) "בעמים", להנהיג את הבריאה לתיקונה באהבה ובשמחה תמימה תמיד.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה