יום שישי, 7 באוגוסט 2015

מדרש אשאביאל להפטיר: דברי נבואה לפרשת עקב

מדרש אשאביאל להפטיר: דברי נבואה לפרשת עקב. יש' נ,ה: "אדנ-י י-הוה פתח לי אזן; ואנכי לא מריתי, אחור לא נסוגתי".
ישעיהו בן אמוץ קנאי הוא, משקיע ומוסר את כל כולו לתיקון עולם בשם ה'; הוא רואה אמת ודורש צדק, ומסרב לקבל ארחיות על מי שאינו מאמץ דרכי ה' בכל לבו.
יש מדרגה בתודעה, בה האדם המתוקן משיג, קולט, מבין, את אשר נמצא תמיד לעיני כל, ועיניים ערלות לא תראינה. למעלה מזו, יש את המדרגה בה ה' עצמו פוקח עורים, פותח את עיני נפשו של האדם לראות את המצוי בערכים מוחלטים, כנאמר: "אדנ-י י-הוה פתח לי אזן" = 677 ללמדני (ש"א יב,טז) "את הדבר הגדול הזה", את החוק והשורש והתכלית של כל הנברא (מ"א טז,ל) "אשר לפניו"; כי הוא (ברא' מב,לג) "האיש אדני הארץ": בצלו (במ' ט,כב) "יחנו בני ישראל" (יהו' י,ב) "וכל אנשיה גבורים", (זכ' ט,י) "ודבר שלום לגוים" ללא פחד כלל מהם [תהי' יח,ב] "ויאמר: ארחמך, י-הוה חזקי", שאאהוב אותך ה' המחזק אותי בדרך. ואם שמעתי ועוד אפחד מן האמת (זה הפתח הכי עלוב לעבודה זרה, לבקש האדם רשויות תחתונים לשרתם, לשחד כבי' את מערכות שמים וארץ), אז (איוב כא,כה) "בנפש מרה" אתפלל ותהי תפלתי בטוי לחסרוני באמונה ובבטחון ותהי תפלתנו תועבה, (במ' טז,ב) "ויקמו (ויקומו) לפני משה", (ש"ב יח,יא) "והנה ראית" כי (עמוס ז,יז) "גלה יגלה מעל אדמתו" וירד מכבודו כל כלל וכל פרט אשר יכשל בזאת; והשב בתשובה שלמה (שמ' יח,כג) "על מקמו יבא בשלום". ויהי (דה"ב לה,כ) "אחרי כל זאת", ואעש (דב' ד,ה) "כאשר צוני" ה' (דה"א יז,יז) "וראיתני", (מ"א ח,ל) "ועמך ישראל" יקום בגאון על תורתו על אדמתו (ש"א יד,מח) "ויך את עמלק" מתוכו; (אסתר ט,ב) "ואיש לא עמד לפניהם"; כי עשו את (נחמ' ח,יב) "אשר הודיעו להם" עבדי ה' הנאמנים, להיתקן בצדקה ומשפט על פני הארץ. (איכה א,יח) "שמעו נא כל עמים (העמים)" והשכילו, כי למופת ניתנו ישראל לעיניכם.
וזו, לדברי הנביא, מידת היושר המושלמת, המזכה אותו בנבואה, ונותנת בידיו משימה: ה' פתח לי אוזן לשמוע את דברו ואשמע, "ואנכי לא מריתי, אחור לא נסוגתי" = 1553, כי [תהי' נא,יב] "לב טהור ברא לי א-להים, ורוח נכון חדש בקרבי", ואינני יכול לסבול את טפשות העם הזה [נחמ' א,י] "והם עבדיך ועמך, אשר פדית בכחך הגדול ובידך החזקה" ובכל זאת עשו עוול לה' (דה"א טז,מ) "ולכל הכתוב בתורת י-הוה", (יח' כב,כט) "ואת הגר עשקו בלא משפט". ולא אפילו כדוגמת רחב, אשר היתה לא פחות מאשר זונה, ומתוך מעשה של חסד הצילה את נפשה ואת כל משפחתה, (יהו' ו,כה) "ותשב בקרב ישראל", ותינשא לאיש הא-להים אשר בראש העם. (יח' א,יג) "ודמות החיות, מראיהם כגחלי אש". ועל כל מעשי האדם ישקול (דה"ב א,טו) "ויתן המלך את הכסף ואת הזהב", את הדין ואת החסד, לפי אשר נעשה.
ברם, יצהיר הנביא בגאוה של קדושה, כמבוא וגושפנקא לכל דבריו: "אדנ-י י-הוה פתח לי אזן, ואנכי לא מריתי, אחור לא נסוגתי" = 2230, [ירמ' לז,יט] "ואיו (ואיה) נביאיכם אשר נבאו לכם לאמר לא יבא מלך בבל עליכם ועל הארץ הזאת?"; לאן נשרו כל קולות המכחישים את פי ה' אשר נחמו אתכם על יצרותיכם הרעים, ושתלו בכם כפירה בהשגחת ה' ובחוק הבסיסי של סיבה ומסובב בהיבטאו לאדם בשכר ועונש על מעשיו? כי אכניעם, [ש"ב כב,מג] "ואשחקם כעפר ארץ, כטיט חוצות אדקם, ארקעם". [הוש' יב,יד] "ובנביא העלה י-הוה את ישראל ממצרים, ובנביא נשמר", שמשה זכה בתיקון עצמו לתקן את האומה, מאשר נשבע כי [תהי' קיט,קא] "מכל ארח רע כלאתי רגלי, למען אשמר דברך". וגם אם לא בזכות צאנו, אז בזכות הרועה הנאמן יאמר ה': (יח' לד,יא) "ודרשתי את צאני, ובקרתים" להיטיב עמם. ואתה, עבד ה' הנאמן הרואה דברו, [יש' ס,כ] "לא יבוא עוד שמשך, וירחך לא יאסף, כי י-הוה יהיה לך לאור עולם, ושלמו ימי אבלך": שאין מקום כבר לחושך כי אם אך לאור, והשמש לא ישקע לך עוד וגם הירח לא תחלוף מהשמים, כי ימי היגון והצער יהפכו למשתה ויום טוב ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים. [דניאל ט,כב] "ויבן, וידבר עמי, ויאמר: דניאל, עתה יצאתי להשכילך בינה".

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה