יום שלישי, 4 באוגוסט 2015

עקב, עליה ד, נצח בשבוע

עקב, עליה ד, נצח בשבוע. דב' י,א: "בעת ההוא אמר י-הוה אלי: פסל לך שני לוחת אבנים כראשנים, ועלה אלי ההרה; ועשית לך ארון עץ".
הלוחות הראשונים היו כל-כולם משמים, מעשה א-להים אשר מרוב רוממותו לא נסבל על ידי העולם, ונשתברו. ללוחות השניים, ההכנה היא אחרת: נדרשת התעוררות מלמטה, עשיה אנושית שתקבל צורה בכתב האלוהי.
כן, "בעת ההוא אמר י-הוה אלי" = 797 רומז על הוראת יצחק לבנו (ברא' כז,ז) "הביאה לי ציד ועשה לי מטעמים", כי מתוך הטרחה הפרטית שלך תזכה להסתגל לברכה. הכל בבחינת רצוא ושוב, אור ישר ואור חוזר, לקבל כדי להשפיע ולהשפיע כדי לזכות בהתחדשות. ברם, עצם זה שה' אומר אל משה, משמעו (שמ' כח,ג) "תדבר אל כל חכמי לב", תאיר להם כפי שאני מאיר לך, עד כדי (נחמ' ט,יג) "ודבר עמהם משמים" (כי העברה נאמנה דומה למקורה הראשון, כדברי רבי יונתן בגמרא נדרים עב,ב: שלוחו של אדם כמותו -עכ"ל, וכן שלוחו של השליח וכן הלאה); וכל המקבל משפיע לטוב על זולתו עד כדי שמהאור שאחד עלה בעצמו לקבל, (צפ' ג,ח) "תאכל כל הארץ".
ראשית ההוראה, "פסל לך שני לוחת אבנים כראשנים" = 1748, כאלו (במ' יט,טו) "אשר שמעו את שמעך" בחינם, והאלו השניים ישמעו בזכותך: בזכות זה שאתה טורח ומוציא מהגלם את הלוחות, אתה מקנה צורה ללבבך לקבל את הדיבור האלוהי.
וכשתהיה מוכן, היבדל: "ועלה אלי ההרה" = 367 כמו שיעלה (שמ' כה,כ) "איש אל אחיו", להביא ישועה גדולה (תהי' מ,יא) "לקהל רב" (תהי' קז,ו) "בצר להם". אז עמוד על רגליך: רגל אחת (מש' יג,טו) "שכל טוב" ורגל אחת כדברי (מש' יא,יט) "כן צדקה לחיים". ואז העליה קוראת ממילא, רק תאמר (איוב כא,ג) "שאוני" ותתהוה אתי בהר.
ועכשיו, כשצורת הדיבור נעשתה במעשה ידיך, גם כלי עליך לבנות, לשמור על האור. "ועשית לך ארון עץ" = 1253 מקרב את הישועה מתוך שלמות היחוד בין בורא לבין עושה. האדם בא אל הארץ (יח' יז,ז) "להשקות אותה" במעשיו, ואור ה' עובר דרך צינור האדם, (יח' לו,כה) "וזרקתי עליכם מים טהורים". ערבות האדם פותחת צינור לערבות הא-להים. אז נדע (יש' נב,ז) "מה נאוו על ההרים רגלי מבשר" ודבריו הנשמעים (דב' ד,יט) "תחת כל השמים" (ישע' כו,יט): "הקיצו ורננו שכני עפר"!




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה