יום שני, 24 באוגוסט 2015

כי תצא, עליה ג, תפארת בשבוע

כי תצא, עליה ג, תפארת בשבוע. דב' כב,י: "לא תחרש בשור ובחמר יחדו".
אומר רבי אברהם אבן עזרא: וה' חמל על כל מעשיו, כי אין כח החמור ככח השור -עכל"ק; והאחד יסבול ויצטער מהיותו נצמד לזולתו. והשור מעלה גרה, ויהי כאשר יעלה גרה, החמור יסתכל עליו ויחשוב שהוא אוכל, ויקנא בו. ומעשה חסד גדול הוא זה, הבא להורות פרט כדי שנלמד בכלל לא להעמיד בפני מינים שונים, אף בפני אנשים שונים, אותו אתגר, אותם קני מידה לשפוט את פעלם.
ועד כדי כך חשובה ההתחשבות הזו בחמור ברחמים, אשר "לא תחרש בשור ובחמר יחדו" = 1731, (שמ' כט,כח) "ותרומה יהיה מאת בני ישראל", ומובטח בשכרה (מ"א יג,כב) "ותאכל לחם ותשת מים" ולא יחסר לך, כל עוד עולה מכל אשר תחת ידיך (ירמ' לג,יא) "קול אומרים הודו את י-הוה צבאו-ת כי טוב י-הוה, כי לעולם חסדו" כי ברחמים ובשם ה' אתה נוהג בעולמך.
על כן נאמר הצווי בלשון "לא תחרש", אשר אפשר לקראו בענין חרישת האדמה, וגם בענין החרשת אזנים, הנעשות חרשות ומפסיקות לשמוע, כמו שכתוב (תהי' לה,כב) "אל תחרש", כאומר אנא ה' הקשב ושמע לקול זעקתנו ואל תהיה לנו כחרש ואינו שומע.
אלא שתבדיל בין המינים, וברצותך לעבוד "בשור ובחמר" = 764, תשיבם (ויק' כה,יג) "איש אל אחזתו" ואל הראוי לו, כי (מש' י,כא) "בחסר לב, ימותו"; וידעת אשר ישנו ניצוץ אלוהי בכל נברא ויעוד מיוחד ותיקון לו ואינו מן הנראה לעין כי (תהי' מה,יד) "כל כבודה בת מלך פנימה". ותוציא מכאן מוסר השכל לדון כל אדם לכף זכות, ולחנך כל תלמיד באשר הוא, ולהביא את העובדים להוציא אל הפועל את מיטב כשרונותיהם; ועם זאת, תרעה שלום ותראה שלום בעולמך.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה