יום חמישי, 13 באוגוסט 2015

ראה, עליה ו, יסוד בשבוע

ראה, עליה ו, יסוד בשבוע. דב' טו,א: "מקץ שבע שנים תעשה שמטה".
"מקץ שבע שנים תעשה שמטה" = 2131, היא לתקן בארץ, כדבר ה', (יח' לט,כא) "את משפטי אשר עשיתי".
"מקץ שבע שנים" = 1002 ישתנו תנאי מחייתו, (שופ' טז,כ) "ויקץ משנתו": שההרגל לחיות כאילו תחת חוקי הטבע, ועוד שש שנים רצופות, נדמה לשינה, לאטימת עיניים. נראה כאילו הכל מעצמו כמנהגו נוהג וככה העונות והגשמים והקציר, והכל תחת שליטתנו, עמלנו ומעשה ידינו. ובשנת השמיטה, מקץ שבע שנים יש הזדמנות להקיץ, להתעורר ולקפוץ למצב תודעתי הרבה יותר נעלה, בו חושי הנשמה מצטרפים לרעיהם הגופניים להשיג מבט יותר רחב ומדויק אל המצוי. בשנת השמיטה אין עובדים את האדמה, ובנס משמים אוכלים בשפע באותה שנה, וגם בשמינית בה אין קצירה ורק זורעים, עד הקציר של השנה התשיעית. כי "מקץ שבע שנים" משמעותו אשר תתחדש, (שופ' יח,כה) "ואספתה נפשך" מכל העמל אשר אתה רגיל בו, ותאחוז בבטחונך בה' ואליו תשליך יהבך, ואז (תהי' קיב,ב) "דור ישרים יברך" כי ישמרו על השמיטה באמונה ויתברכו בנסים גלוים משמים, (תהי' עט,יג) "וצאן מרעיתך נודה לך" על כל הטוב אשר אינו תלוי דוקא במעשה ידינו.
מקץ שבע שנים "תעשה שמטה" = 1129. (דה"א כט,יח) "שמרה זאת לעולם": בשנה השביעית, (מש' כג,ד) "אל תיגע להעשיר" אלא פנה מחדש אל שורשיך ותנהג בתמימות לפני ה'. כי שנת השמיטה באה (יש' סא,א) "לקרא לשבוים דרור", וכל שומריה (דה"ב ו,מא) "ילבשו תשועה". [תהי' ט,ב] "אודה י-הוה בכל לבי, אספרה כל נפלאותיך".

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה