יום שבת, 1 באוגוסט 2015

עקב, עליה א, חסד בשבוע

עקב, עליה א, חסד בשבוע. דב' ז,יז: "כי תאמר בלבבך: רבים הגוים האלה ממני; איכה אוכל להורישם?".
"כי תאמר בלבבך: רבים הגוים האלה ממני; איכה אוכל להורישם?" = 1908, להצביע על הפיתוי המטורף של הדיכאון, האכזבה, היאוש, כאילו משיכחת הישועה חלילה יבוא שלום; ווי למי שנופל לחולי הנפשי הזה, כמו עם אשר יצאו בנסים ובפלאות מעבדות לחרות, וכעבור ימים ספורים מבקשים לחזור לאחוריהם (שמ' יד,יב) "ונעבדה את מצרים, כי טוב לנו עבד (עבוד) את מצרים"!!! כאשר התחליף כנגדו ברור הוא, הרי "כי טוב לנו עבד את מצרים" = 990 כערך "משיח בן יוסף משיח בן דוד" יחדיו, כמו (לדברי עקביה בן מהללאל במשנה אבות ג,א) "מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא" אשר יפעל ישועות לעמו. ורק לבחור נכון צריכים, בכל רגע, אפילו בהתבטאויות הכי פנימיות, כדלהלן.
כי תאמר בלבבך: מה משמעות האמירה שבלב? אמירה שבלב היא בחינת מחשבה היוצאת לדרך למצוא ביטוי מאתנו והלאה. דבר היורד מהמח אל הלב ונקבע בתודעה, באופן כזה שאנחנו, מתוך התמקדות המחשבה, מזמינים אותו לקרות. ובכן, "תאמר בלבבך" = 697, ואז (במ' ל,ג) "ככל היצא מפיו יעשה" (ונקרא "יעשה" נקוד צירה תחת היוד): כל אשר יאחז בו המחשבה, יתקיים באיזשהו אופן במציאות החושב. על כן, אם תאמר בלבבך שהאויב גדול ממך, אפילו אם באמת זה רחוק מלהיות נכון, מחשבתך תוכיח את עצמה מתוך התפקוד שלך. ותמיד אפשר לחזור מהטעות בבחינת מיהו (כדברי הרמב"ם בהלכות ת"ת פ"א) "זקן? זה שקנה חכמה".
ויש עוד הטעיה: הרושם לפיו "רבים הגוים האלה ממני" = 497, יכול לעורר אצלך פחד שימנע ממך לכבוש את ארצך, אך אם זה נאמר (כפי שהיה הרבה פעמים בתולדות ישראל) לגבי הגוים שבקרבם התישבנו, האזעקה בקרבך תהיה (במ' כד,יא) "ברח לך אל מקומך" כמו ביסוד היוזמה של "בנימין זאב הרצל". וזו דוקא הנקודה השלילית, יסוד המחשבה המוטעית, בדוקטרינה שלו, כפי שהרחבנו במ"א.
אז, כדאי להתפקח: "כי תאמר בלבבך: רבים הגוים האלה ממני" = 1124, כבר הזהירך הנביא: [נחום א,יא] "ממך יצא חשב (חושב) על י-הוה  רעה, יעץ בליעל". שמתוכנו, מלבבנו, יצא אשר אינו בוטח בה' ונותן עצות בלי-על, אשר מתעלמות ממה שמעליך ורואות, ברצינות רבה, רק את הביטוי במקום את הארוע, את צל המציאות ולא את המצטייר בה.
 אז תשאל "איכה אוכל" = 93 ותשיב שהפיתרון הוא (במ' א,ג) "צבא", אך "להורישם" = 591: רק מתוך שתהיה שלם באשר (ברא' מז,ד) "לגור בארץ באנו" בשם (ויק' כא,ח) "אני י-הוה מקדשכם", שייחד אותנו (מ"ב יא,יז) "להיות לעם" אשר (קו' ח,ה) "לא ידע דבר רע", "כל ישראל יחדיו" בערבות ובאחוה. אז, אדרבא, "אוכל להורישם" = 684, (ברא' לב,כז) "כי עלה השחר", (שמ' לד,ד) "כאשר צוה י-הוה".



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה