יום חמישי, 9 ביולי 2015

פינחס, עליה של שבת קודש, מלכות בשבוע

פינחס עליה של שבת קודש, מלכות בשבוע. במ' ל,א: "ויאמר משה אל בני ישראל, ככל אשר צוה י-הוה את משה".
משה רבנו הוא בחינת משיח, בחינת מלך. ומלך יהודי אינו רודן ופריץ וגאוותן ונהנתן וצמא להון ושליטה וחסר שובע, כדוגמת מלכי אומות העולם לרוב (ולצערנו, כדוגמת הרבה מהשליטים על ישראל לאורך כל הדורות עד ימינו). מלך יהודי, משיח ישראל, מושל בעמנו, צפוי להיות לפני כל איש תמים, כלי מושלם לגילוי אלוהות בצורה של צדק, רווחה, שלום ושלוה ואחדות ורעות השורים על ממלכתו ("צפוי להיות", דהיינו שחייב לעבוד על זה באופן מבוקר כל יום מימיו). מטבע תפקידו, הוא שליט על פסגת הרוחניות שבעולם הגשמי, מתוך השפעה הדדית צמודה בהכי קרוב לגשמיות שבעולם הרוח. והנה ערכו באמת: "ויאמר משה אל בני ישראל" = 1236, זה (דב' יט,י) "אשר י-הוה א-להיך נתן לך נחלה". הוי' אומר: דוקא מה שמשה רבנו אומר אל בני ישראל, שם באמת עיקר ומהות הנחלה אשר תקבלו להתברך בה. מתוך כל הפעלים הקשורים להתבטאות בקול, דוקא אמירה, היא יוצרת מציאות, כדוגמת ויאמר א-להים, ויהי. כל מה שמשה יאמר לבני ישראל מיועד ליצור את התודעה הנכונה, את התדר הקוגניטיבי המתאים לעבודת הגאולה, זו הנחלה המוצאת ביטוי גם בארציות בישוב ישראל בארצו, גם ברוחניות המשפיעה לשלום מתוך שלום.
משה אמר לעם ישראל "ככל אשר צוה י-הוה את משה" = 1444, בדבריו קצה חבל לאחוז באמת מתוך אהבה כנאמר (תהי' קיט,קסג) "תורתך אהבתי", בדבריו הפתח שאהבה זו פורשת לחווה אותה בשלמות, מתוכו החיים הגשמיים נפעלים אך בנס גלוי, בבחינת (עזרא ט,טו) "ולחם משמים נתתה להם".
דיוק הנאמר על ידי משה לבני ישראל הוא ככל אשר "צוה י-הוה את משה" = 873. ומה צוה ה' את משה כי אם (מ"ב ו,כג) "לבוא בארץ ישראל"?. כדי לקבל נחלה, לא באים "אל" ארץ ישראל (שלב אליו משה עצמו אינו מגיע בינתיים), אלא שבאים "בה", עם בחינות ותכונות ארץ ישראל חרותות בלב לבל נסטה מהן ימין ושמאל. הזכות להתנחל בארץ, בכל נקודה בארץ, כרוך בלהיות אנחנו אותם אנשים להם היא הובטחה נחלה, בחינת כנסת ישראל, בחינת ממלכת כהנים לכל האומות וגוי קדוש ופרוש, אור לגוים מתוך היותנו שומרים דרך ה' לעשות צדקה ומשפט בכל אורחותינו.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה