יום רביעי, 15 ביולי 2015

מסעי עליה ה, הוד בשבוע

מסעי עליה ה, הוד בשבוע. במ' לה,א: "וידבר י-הוה אל משה בערבת מואב, על ירדן ירחו לאמר".
שום דבר אינו מובן מאליו. כל הרכב הקשר בין סיבה למסובב תלוי וידוע לפני כסא כבודו, אך לא בהכרח מתנהל נגד עינינו: מה שרואים משם, לא רואים מכאן. על כן, בא הקב"ה לדבר עם משה, ורומז לו שהסיבות לכך שהוא לא יכנס לארץ, אין מטבעם להיגלות לעיני שכלו. הפסוק השלם שלנו, בערכו 2206, אומר זאת בבירור מתוך דברי המלך שלמה (קוה' ט,יא): "כי לא לקלים המרוץ, ולא לגבורים המלחמה, וגם לא לחכמים לחם, וגם לא לנבנים עשר". שיש לך את הכח, את הפוטנציאל למשהו, אינו קובע בכלל את הצלחתך בדבר. בהמשך הפסוק, עוד מציין: ולא לידעים, חן -עכ"ל; זה משה, שאין יודע ונבון כמוהו, ולא מצאה חן תפלתו להיכנס לארץ.
משה הוא נביא, הוא מושל, הוא מנהיג העם. הוא מהוה צינור דרכו מלכות שמים מתגלה בעולם. על כן, כל דיבור שהוא יקבל מפי הגבורה, לא אליו בלבד ייאמר אלא "בערבת מואב, על ירדן ירחו" = 1311, (שמ' לט,יד) "לשנים עשר שבט".
ה' ממשיך למסור למשה מפתחות, דברי מפתח אשר עם ישראל ייטיב לקחת ללבו ויזכה לישועות ולחיי בטח בארצו. "בערבת מואב" = 723, אומר (ויק' יט,יד) "ויראת מא-להיך", ומתוך כך תיטיב לעשות ותצליח. מילת מפתח נוספת היא (במ' י,ט) "ונזכרתם": לנצח באופן סופי את האויב הצר מבחוץ, כשממתיקים תוך-כדי את האויב הפנימי, ונזכרים על כך לטובה לפני בורא עולם. ולבל נבין כאילו רק על תיקון רוחני-דתי מדובר, הנה הנביא מקונן (ירמ' כב,יג) "הוי בנה ביתו בלא צדק", אוי והבוי על הצובר הון ומרבה נכסים ומתרומם מעל אחיו בלא צדק, אוי לנו אם תופעה כזו מצויה אצלנו.
עוד מדייקת התורה לציין את מיקום השיחה: בערבת מואב, "על ירדן ירחו" = 588, משם אפשר כבר לצפות אל הארץ, לקבוע את תקות הישועה (שופ' א,ח ועוד הרבה) "בירושלם" שם (איוב לח,ו) "אבן פנתה" היא אבן השתיה, שממנה הושתת העולם. עליה יתקע (שופ' ג,כז) "בשופר" ותתקיים "מלחמת גוג ומגוג", שכל תכליתה מאת ה' היא לקיים את אשר הבטיח (יח' לה,יא) "ונודעתי בם", וידעו כולם באופן מוחשי וברור (יח' כ,כו) "אשר אני י-הוה". משה הנהיג את ישראל לאורך מ"ב מסעות; עכשיו ניתן לו לראות את תכלית המשך הדרך שהוא סלל, כשמתוך יחוד הבריאה בבוראה מגיעים לבחינת אבן השתיה, הכל ביחד, הכל בשלום, הכל מתאפשר ותרגים אל תוך המצוי.
 כי בתכלית התיקון החל על עם ישראל כשזוכה לשבת בארצו, [תהי' סז,ד-ו] "יודוך עמים, א-להים, יודוך עמים כלם", ודוקא "עמים כלם" = 250 המציין שזה (שמ' טו,יב) "לעלם ועד", ומציין שכל זה אפשרי אך בהשפעת ישראל השומר (מש' י,כט) "דרך י-הוה" לעשות תמיד צדקה ומשפט.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה