יום שני, 13 ביולי 2015

מסעי, עליה ד, נצח בשבוע

מסעי, עליה ד, נצח בשבוע. במ' לד,יז: "אלה שמות האנשים אשר ינחלו לכם את הארץ: אלעזר הכהן ויהושע בן נון".
"אלה שמות האנשים" = 1188: [ויק' יא,א יג,א יד,לג טו,א - במ' ב,א ד,א ד,יז יד,כו טז,כ יט,א] "וידבר י-הוה אל משה ואל אהרן לאמר". וזה נפלא מאוד. כי בפסוק שלנו מדובר על אלעזר הכהן, בנו וממשיכו של אהרן, ויהושע בן נון, היורש מעמדו של משה; הזה המשול ללבנה כי קבל ממשה שהוא בחינת שמש, היורשים דוקא את משה ואת אהרן. עוד עיקרון הקשור למנהיגות ישראל, ולאורח המנהיגות שמוטל על ישראל להאיר לעולם: מנהיג אמתי, משרת ציבור המגשר בין הריבוי לבין האחדות, נמלך בקודמו, מקבל ממנו, לומד ממנו, כי בכל דור תמיד, מוטל עליו להמשיך על עצמו את זה שדבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר. היות והחוקים הנדרשים לנהל חברה ומדינה בצדק, מפורטים מלכתחילה בתורה הקדושה ובולטים במידות בורא העולם -להידמות אליהן באומנותינו-, המלך, הכהן והמנהיג היהודי אינו כי אם צינור למימשל האלוהי על פני הארץ, צינור שמתחבר לצינור הקודם לו להמשיך בפועלו את השפע לעולם.
המלך, הכהן הגדול, הם בעצמם נשמות הכוללות כבי' את נשמות האלו שתחת השפעתם (כל אחד ואחת, בעצם, כולל, מכיל בנשמתו, את נשמות הנתונים להשפעתו). מתוך כך, השפעתם על העם אינה בבחינת אור היוצא מתוך גוף לחדור אל גופים אחרים, אלא דוקא בבחינת אור החופר פנימה להשגיח ולפרנס את פרטיו ופרטי פרטיו עד לרמת החלקיק, דרך צינורות המכונים שרי אלפים ושרי מאות ושרי עשרות. במקרה שלנו, הם נשיאי השבטים.
בזאת נוכל להבין את הנאמר: אלה שמות האנשים אשר "ינחלו לכם" את הארץ. לא כתוב אשר ינחילו, ולא אשר יורישו, אלא דוקא אשר ינחלו. כדברי רש"י: שהם נוחלים בשבילכם ובמקומכם עכ"ל. שהם אפוטרופוסים כל אחד לשבטו, והיות שהנשיא משול לנשמה כוללת את נשמות שולחיו, הוא מקבל את כלל נחלת השבט, ובתוכו כבי' מחלק אותה לפרטיה לכל משפחה כיאה לה. כל נשיא יקבל בשם שבטו נחלה, כאשר יעלה בגורל. ועליו יוטל לחלקה על דעת עצמו, כאשר האתגר הוא "ינחלו לכם" = 194, ומטבע הדברים החלוקה תהיה ביטוי של (ויק' יט,לו) "צדק" מושלם, ממנו יתיסד הצדק בדרכי הארץ.
שמות האנשים, ובראשם: "אלעזר הכהן ויהושע בן נון" = 943, יחוד המורה על שתי הצהרות בסיס עליהם חיב לעמוד המועמד להנהגה ולשררה. במקום ראשון, תודעת היותו צינור, התבטלותו בפני בורא עולם בביטחון מלא כנאמר [תהי' כג,א] "מזמור לדוד י-הוה רעי לא אחסר": ה' הוא רועי, הרועה המוביל ומפרנס אותי, מלשון אשר נראה רע כי עלי להמתיקו, מלשון רע -כמו "ואהבת לרעך"- המשגיח עלי באופן פרטי וצמוד בכל יום תמיד. ובמקום שני, עכשיו כלפי חוץ (ותוכו כבורו), [תהי' קמה,י] "יודוך י-הוה כל מעשיך, וחסידיך יברכוכה", בהשפעה צלולה, שלהבת חיה המדליקה שלהבות חדשות העולות מאליהן להדליק שלהבות עוד עד אין סוף.
ויקח בחשבון המתבונן שהנשמה הכוללת משולה לראש באדם הפרטי והעם לפרטיו לאברים גשמיים ורוחניים, ואז כל הליך ההתנחלות יתאר את הליך תיקון הזרמת האור העצמי בחן, בצדק, ובאהבה.
כי "אלה שמות האנשים אשר ינחלו לכם את הארץ: אלעזר הכהן ויהושע בן נון" = 3523, ובכח טהרתם וזכותם והיותם ראוים להוביל אותנו לקיום משימתנו עלי הארץ, [יהו' כד,יח] "ויגרש י-הוה את כל העמים, ואת האמרי ישב הארץ מפנינו. גם אנחנו נעבד את י-הוה, כי הוא א-להינו". בתבונה נקבל על עצמנו מנהיגים ראוים, והמנהיג הנכון יביא עלינו את המגן האלוהי לנצח לשם הטוב בכל מלחמותינו נגד הרע, ואז אנחנו נעורר, מתוקף עמלנו בטוב, ישועה ברחמים על כל הארץ.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה