יום שישי, 31 ביולי 2015

ואתחנן, עליה של שבת קודש, מלכות בשבוע

ואתחנן, עליה של שבת קודש, מלכות בשבוע. דב' ז,יא: "ושמרת את המצוה ואת החקים ואת המשפטים, אשר אנכי מצוך היום, לעשותם".
ראשית כל, "ושמרת" = 946. יש בשמירה ענין של הנצחה, של הכללת הדבר הנשמר בהווה הנוכח, בבחינת "מלכות שבנצח": להחזיק במצוי את הנשמר לנצח. מי ששומר את התורה, זוכר תמיד להודות אל "ברוך שאמר והיה העולם" (כפי שאנו מברכים בפתיחת פסוקי דזימרה בשחרית), ומצהיר בכך אשר (תהי' קיט,ל) "דרך אמונה בחרתי"; ובשם אמונתו אשר הוא שומר יש לו אומץ לכל מצוה הבאה לידו, לא משנה אם ביצועה תואם את כוחותיו הטבעיים או לא; כיעקב עליו נאמר (ברא' כט,י) "ויגל את האבן מעל פי הבאר", ומשה רבנו כאשר (שמ' יד,כז) "ויט משה את ידו על הים", ואז נקרע הים ונתגלתה יבשה בתוכו. כדי להגיע למצב שהמקדש נבנה בלב האדם, (שמ' כט,לז) "והיה המזבח קדש קדשים". שומר את הצלם שבו ונדמה לבוראו, לעשות (מ"א כב,נד) "ככל אשר עשה".
 ומה לשמור? "את המצוה ואת החקים ואת המשפטים" = 2008 , (עמוס ג,א) "אשר העליתי מארץ מצרים לאמר": גם התורה, גם השכינה, היו בגלות במצרים, ועם ישראל הוא הכלי להעלות את המצוות אל בחינת מעשה, לגאול את השכינה להחזיר אור עצמי ללבנה.
השמירה נעשית מתוך תודעה שלמה "אשר אנכי מצוך היום, לעשותם" = 1645 ; ומידה כנגד מידה, צווי כנגד צווי, (ויק' כה,כא) "וצויתי את ברכתי לכם". הברכה מקבלת מצוה לחול עלינו דרכה, מתוך שמירת התורה שבידינו, מתוך קיום שליחותנו.
ליתר דיוק, "לעשותם" = 846 זה ענין של עשיה ממש, כנגד מידותיו של הקב"ה. בראש, (ויק' יט,לג) "בארצכם לא תונו": עשיית המצוות משתקפת בכך שאין הונאה וגזל ועושק וחמס בארצנו, בבחינת סור מרע. ואז עשה גם טוב, בין אדם לחברו כנאמר (יח' יח,ז) "לחמו לרעב יתן", בין אדם למקום כנאמר (דה"א כט,כא) "ויזבחו לי-הוה זבחים, ויעלו עלות לי-הוה", ובין אדם לעצמו, לתכלית נשמתו המחברת אותו לשורשו בא-להים, (נחמ' ו,ב) "לעשות לי".





אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה