יום שבת, 11 ביולי 2015

מסעי, עליה א, חסד בשבוע

מסעי, עליה א, חסד בשבוע. במ' לג,ב: "ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי י-הוה, ואלה מסעיהם למוצאיהם".
עם ישראל ישב בערבות מואב, שבטי ראובן וגד וחצי מנשה יבנו להם ערים במקום; ומשה יכתוב בזמן אחר את אשר כתב, סיכום המסע בן 40 שנה מאז יצאנו ממצרים עד רגע זה, נקודת מפנה בגורלו של עם ישראל. כל המסע, בן 42 תחנות, מקנה צורה לתהליך בו אומה מתקנת את תודעת העבדות שלה להסתגל לחיים של יחוד, של חיבור בין העם ותורתו וארצו וא-להיו; והנאמר על הכלל, נכון הוא לכל פרט, גם אז גם בהליך התיקון העצמי אליו כל בן אנוש מיועד מעת היולדו. תהליך של עליה, של העלאה של כל המצוי אל פסגת הרצוי. היחוד המיוחל מוצא ביטוי מהודר בערכו המספרי של כל הפסוק שלנו, 2336, השוה ל"ב פעמים חכמ"ה (32 * 73).
משה יכתוב להשאיר עדות חיה, למען יראו הדורות הבאים וייראו ולא יזידון עוד, למען יהיו בני ישראל זהירים ונבונים בבחירת דרכיהם בעולם. חותמת לכך מצאנו באשר "ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי י-הוה" = 1847, להזכיר אשר (במ' כא,ט) "ויעש משה נחש נחשת": כדי לעורר יראת ה' עשאה; בעוד "ואלה מסעיהם למוצאיהם" = 489 , (יהו' ד,ז) "והיו האבנים האלה לזכרון". שני משלים לאותו נמשל, ישתבח שמו; והמון נדרש מהשתלשלות שמות המ"ב תחנות בענין זה. לרבות, "על פי י-הוה" = 216 זה (ברא' יח,טו) "יראה", (שמ' לב,יח) "גבורה". 
 פעמיים אנחנו מוצאים אותם מלים בהיפוך סדר: "מוצאיהם למסעיהם" ואז "מסעיהם למוצאיהם". בערכו 447 של הביטוי הוא שוה לתפקיד עם ישראל לאורך כל הדרך, מתאמנים להיות (ישע' נב,יא) "נשאי כלי י-הוה" להבא. שתי ההופעות ביחד שוות 894, כמנין (דב' יד,כג) "ליראה את י-הוה א-להיך כל הימים", תכלית כל המסע.
שוה עיון זה שמשה כותב "מסעיהם למוצאיהם", אך המוצב לפנינו זה "מוצאיהם למסעיהם". כך דרך התיקון: מכאן, רק רואים את המצוי, את נקודת המוצא, ומתמלאים חרדה וסקרנות למסע שלפנינו, כאשר כל הזמן נשאוף להגן על המוצא כשלנו, כחלק בלתי פריד מאיתנו. בעינים של (יהו' יא,יב) "משה עבד י-הוה", רואים שאין באמת שום אחיזה בעולם הזה, שאין בגשמיות למה לקנא, וכן שכל המסע מיועד להשיב אותנו דוקא לנקודת המוצא הכי נעלית, ביחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, בגאולה שלמה קרובה, אמן כיה"ר.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה