יום שבת, 11 ביולי 2015

מטות עליה א, חסד בשבוע

מטות עליה א, חסד בשבוע. במ' ל,ג: "איש כי ידר נדר לי-הוה או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו, לא יחל דברו; ככל היצא מפיו יעשה".
הפסוק שלנו עוסק במי שנודר או נשבע בפיו: מה דין דבריו בתכלית המעשה. הפלא ופלא, המספרים קמים לעזרנו, לפרש את הנאמר בשכל ישר.
איש, "כי ידר נדר לי-הוה או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו" = 2403. התורה מציירת בפני האדם את כל מתקון החיבורים והניתוקים שעליו להפעיל כדי לזכות בתיקון שלם. ולמה לאדם להוסיף על עצמו מטלות יתר, טרם יצליח להשלים עם האלו שבורא עולם פקד עליו לזכות בשלום בחייו? הרי כבר הזהיר אותנו דוד: [תהי' לד,יד] "נצר לשונך מרע, ושפתיך מדבר מרמה"; לאחר שתזכה בכך, כבי' נתפנה לדבר על מה עוד, שמחוץ לרשימה, תקבל על עצמך על דעת עצמך. אז, [ויק' כ,ז] "והתקדשתם והייתם קדשים, כי אני י-הוה א-להיכם", וקדושה היא לשון פרישות: להתקדש במצווה עלינו, ולהתקדש, לפרוש, מהפיתוי להגזים אפילו במה שנראה לכאורה כקדושה, כי נסתכן שם בפורענות חדשה המתחילה מהמסכנות עליה למדנו לאחרונה.
אותו איש אשר ידור או ישבע, "לא יחל דברו" = 291, גם בבחינת (ברא' א,י) "ארץ", בשגמיות שבו, וגם בבחינת (תהי' קיח,טז) "רוממה", ברוחניות (הרי ימין ה' עושה חיל ע"פ הארץ, ימין ה' רוממה בשמים); ולא רק זאת אלא גם "ככל היצא מפיו יעשה" = 697, וכדברי הרמב"ם (הלכות תלמוד תורה פ"א) "זקן, זה שקנה חכמה", והמשכיל יבין).
מה ישר ופשוט ונפלא: דיבור, מלשון דבר: גם הנאמר, גם השתקפותו בעולם המגושם. ובכך, ראשית כל, נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה, כי אין מילה שתתפוגג עם הרוח, אלא שתצטרך להתמודד עם התולדות של כל אשר תדבר. מתוך התודעה הברורה הזאת, תזכה להיות קדוש, גם כלפי הארץ, גם כלפי שמים. וזאת מכיון שאין התבטאות נעלית יותר בידיך מאשר הדיבור בו תברא ובו חלילה תהרוס; ואין מנוס: ככל היוצא מפיך, הן תעשה, הן על כרחך ייעשה, הן תצטרך לכפר בהמשך הדרך.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה