יום שבת, 20 ביוני 2015

חוקת, עליה ב, גבורה בשבוע

חקת עליה ב, גבורה בשבוע. במ' כ,ב: "ולא היה מים לעדה, ויקהלו על משה ועל אהרן".
בזכות מרים הנביאה, היה לנו עד כה נס באר המים הנייד, המלוה אותנו לאורך מסעינו במדבר. מאחר ומרים הלכה לעולמה בקדש ושם נקברה, אין יותר את באר מרים, העם צמא למים, ורואים את המצב מתוך נקודת מבט של מקבלי חינם: הולכים וצועקים על משה ועל אהרן כולם ביחד, שגם הקב"ה ישמע. "ולא היה מים לעדה, ויקהלו על משה ועל אהרן" = 1220. אבל ה' תובע הדדיות כבי': [תהי' נ,יב] "אם ארעב לא אמר לך, כי לי תבל ומלאה". אז לה' יש זכות על הכל כי הכל שלו, וכאילו הוא שואל: ומה הזכות שלכם, שאתם כל כך נסערים בדרישותיכם?
המחלוקת כאן היא עקרונית: "ולא היה מים לעדה" = 256, בדיוק כמו (שמ' ד,יד) "אהרן", כהן גדול ובזאת ראש הפעלת החסדים על העם, אוהב שלום ורודף שלום; הוא צפוי לכפר על כל מה שיהיה צורך, ולהביא מים מיד! אבל: מה באמת לא היה? "מים לעדה" = 199, כמו (ברא' טו,ו) "צדקה". העם מבקש, אף דורש, צדקה מאת בורא העולם. האם יש צדקה שהעם יכול לעשות בעצמו עם ה', לזכות במבוקשו? אכן, למדנו על אברהם אבינו (שם): והאמין בה', ויחשבה לו צדקה; הרי אמונה וביטחון והנהגה מתוכם ייחשבו לצדקה עם ה'. אבל יש רבד יותר עמוק, קיומי, לענין: אתה מצווה להידמות לו ית' במידותיו, כפי שנאמר (ברא' יח,יט) ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, דוקא כדי לזכות לכל מה שהובטח לאברהם ולזרעו אחריו; כפי שנאמר (ישע' נו,א) שמרו משפט ועשו צדקה -ע"כ, וזאת טרם ישועת ה' והצדקה ממנו ית' יתגלו בעולם, כל פעם.
הדברים ברורים בהמשך: "ויקהלו על משה ועל אהרן" = 964, ובכך (שמ' לב,ל) "אתם חטאתם חטאה גדלה" בעצם הפיתוי להתלונן ולדרוש; כי (דב' יט,כא) "עין בעין, שן בשן": הכל הולך מידה כנגד מידה. פתיחת צינורות מלמעלה להיטיב עמנו טעון בפתיחת הצינורות שלנו למטה להיטיב עם הזולת.
ויקהלו "על משה ועל אהרן" = 807 שלא כדין, הרי ידוע כבר (דב' ה,כ) "כי ידבר א-להים את האדם וחי", שבדבר ה' ממש תחיה, וככל שתידמה במידותיך לבוראך, תהיה זכאי לצדקה משמים כל הימים. כמו שהיה במצב אחר בו לא-להים זעקו, (דה"א ה,כ) "ונעתור להם", שה' שמע בקולם ונענה למבוקשם, דוקא בעקבות מה שכתוב בהמשך הפסוק: כי בטחו בו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה