שלח לך, עליה ג, תפארת בשבוע

שלח לך, עליה ג, תפארת בשבוע. במ' יד,כ: "ואולם חי אני, וימלא כבוד י-הוה את כל הארץ".

זה קרה. המרגלים שברו את הכלים, עם ישראל הסתנוור לרגע, הפחד גועש. רוחות של הכחשה כובשים את העם, המבקש לשוב מצרימה. ההגיון משתומם. ויחר אף ה' ויבקש להשמידם. משה מוסר את נפשו בפני הא-להים על עם ישראל, ומתפלל לסליחה וכפרה. ואז מלך מלכי המלכים ממיר את הגזרה: השמד לא יחול על העם בכללותו אלא רק על דור יוצאי מצרים אשר ימותו במדבר במשך ארבעים שנה, ורק זרעם, הדור אשר לא הכיר את מצרים, יכבוש את ארץ ישראל. "ואולם חי אני, וימלא כבוד י-הוה את כל הארץ" = 1054, בלשון שבועה. כי במצב של תודעה תקינה, [תהי' יח,יח] "יצילני מאיבי עז, ומשנאי, כי אמצו ממני", ואין מקום לפחד כלל כי אף האויב הנס מפנינו לא ידע (ברא' כא,כו) "מי עשה את הדבר הזה", [דב' לב,לא] "כי לא כצורנו צורם, ואיבינו פלילים"; (ברא' כד,לא) "ואנכי פניתי הבית" מכל טומאת עבודת גלולים, (זכ' ד,ט) "כי י-הוה צבאו-ת שלחני אליכם"; וכמידת האמונה הנאמנה שבי, כן תתקבל תחנתי במרומים: (תהי' קמג,יא) "למען שמך, י-הוה, תחיני", ואעיד באשר [תהי' קמו,י] "ימלך י-הוה לעולם, אלהיך ציון, לדר ודר הללוי-ה".
כי ההגיון משתומם, נאטם, מול טירוף ההכחשה. אין משא ומתן אפשרי עם כסיל אשר יסרב להבדיל בין טוב לרע. "ואולם חי אני, וימלא כבוד י-הוה את כל הארץ", נוהם האלוהים בארך אפים, לפתוח עוד הזדמנות קצונית לתשובה מתקנת. משפט מדהים, עוצמתי, המשקף השגחת-על שורה על כל המצוי. בכח המשפט הזה, יכלה להתלבש שבועה לטוב או לרע: עליה פתאומית ורגעית של כל העם הנעלמים מהמדבר ונתהווים סביב יריחו או למרגלות הר מוריה,... או גזרת ארבעים שנה להיבלות דור שלם במדבר עד עת ישועת דור חדש שיבוא לתקן פורענותם. משפט שקול בתפארתו, אשר ישמש לאן שמעשינו יפתחו לו את מחסומי הזמן.

קבלת סליחה, אומר הקב"ה, במובן של חנינה בענין גזרת השמד. ואולם, חי אני: הסליחה שלי אינה כוללת הפיכת סדרי עולם. כי חי אני דהיינו בזמן, בכל הזמן, כי אני מקום הזמן. וימלא כבוד ה' את כל הארץ, את כל המקום, יציף את המלכות עד כדי שיטהר אותה מכל הטומאה בה נפגמה. רק אז, מעצם זה שבעל-כרחכם תראו ותודו באמת, ישובו הבחירה והחופש להיות מנת חלקכם. "כבוד י-הוה" = 58 הוא "חן" כנודע, אשר ימלא "את כל הארץ" = 747 באמצעות "קול התור" אשר נשמע בארצנו לעת הולדת הישועה (ראה תיקוני זוהר, ריש תיקון לג). את החן אי אפשר לראות לבפנים; מוצאים אותו בעיני הזולת. כבוד ה' ימלא את כל הארץ, יתגלה דוקא לעת קול התור יישמע במלכות המתוקנת, אשר נפקחו עיניה לראות ולשקף את הוד והדר זיו מלכותו בכל הנברא.

שבועת ה' בתוקף לעד, הרי התורה כולה לכל פרטיה מתקיימת בנו (באינסוף, בעולם העליון, בעולם המידות, בכל חלקיק אינסופיי שבתוכנו) בכל חלק של כל שעה. ובכל רגע, מוטל בידינו להכריע, לפתוח כנגדה צינורות ראוים לחסדים גדולים, להיוושע ולגרום לעולם ישועה כהרף עין. ואולם חי אני, תמיד, ואין מקום מחבוא ומסתור מפני ה', ואין מקום גשמי או תודעתי אליו ברכת ה' לא תגיע.