חוקת עליה ג, תפארת בשבוע. במ' כ,י: "ויקהלו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע, ויאמר להם: שמעו נא המרים, המן הסלע הזה נוציא לכם מים".
אוי והבוי לקטני האמונה, ולכל היורשים את תעתועיהם, מלית ברירה, לדורי דורות, לתקן את אשר הרבה יותר קל היה להם לתקן ולא תקנו. בני ישראל צמאים; אילו רק האמינו בלב שלם שאין הגבלה לה' להרוות מכל מקור את צמאונם, יכל משה לדבר אל הסלע ולעורר תחתיה זרם של מים חיים המספיק לכולם. אך לא האמינו, ותחת כאלו תנאים, אם משה היה מקיים את הצווי האלוהי, רק המיעוט המאמין היה מקבל את הברכה, וכל יתר העם היה גווע חלילה בצמא. מתוך כך נאלץ משה, הרועה הנאמן, להקריב את עצמו (זה מנהיג אמתי!): יכה את הסלע ובדרכי הטבע יצאו מים המספיקים לכולם, ובאותו רגע (מידה כנגד מידה) ייגזר עלינו שלא משה יכניסנו לארץ המובטחת, ולא הוא יהיה כבר משיח, ולא יבנה את בית המקדש: מעתה, הדרך הפכה להיות הרבה יותר ארוכה. "ויקהלו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע, ויאמר להם: שמעו נא המרים, המן הסלע הזה נוציא לכם מים" = 3349. אז נשא משה את עיניו למרום, כמתנצל על הירידה שיגרום לזכאים ולחייבים כאחד, בשמרו על חיי כל צאנו; כאמרו בענוה לפני ה': [מ"א ג,ח] "ועבדך בתוך עמך אשר בחרת, עם רב אשר לא ימנה ולא יספר מרב", ואיך אסבול את רעתם אף אם בצדק תפול עליהם; אלא שאגרום למידת הרחמים להתעורר עליהם גם על חשבון זכויותי ועל חשבון דרך המלך אשר הייתי מוזמן לה בזכות, ורק אז [תהי' סז,ה] "ישמחו וירננו לאמים כי תשפט עמים מישר, ולאמים בארץ תנחם סלה".
משה ממתיק לעם, מציל רבבות נפשות במעשה הסטיה שלו כבי' מדבר הא-להים, ומשלם על כך מחשבונו הפרטי; ובו בזמן, מוכיח את העם במלים קשות: "שמעו נא המרים" = 762, שמעו (תהי' צה,א) "לצור ישענו", אשר מן הראוי לנו שנקום לפניו, (תהי' צה,ב) "נקדמה פניו בתודה"; כי המתקת מה שבאותו מעמד לא נמתק נדחתה עד עצם היום הזה, שתתעורר בכל העולמות מלבך, מלבנו (נח' ח,יב) "שמחה גדולה, כי הבינו בדברים". כי התמיהה רועשת: "המן הסלע הזה נוציא לכם מים?! = 614, להזכירך אשר נטע בך למרגלות הר סיני מידת (שמ' לב,טז) "חרות", אותה חריתה של החוק הא-להי על קורות לבו של האדם ההופכת אותו לבן-חורין, שאין לו תלונות כלשהם כי אם הודיה אל "הזן את העולם" (כפי שאנחנו מכנים את בורא העולם בברכת המזון), והצהרה שגורה בפיו לאמור (תהי' כג,ו) "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי" כי "י-הוה מלך י-הוה מלך י-הוה ימלך לעולם ועד" (כפי שאנו מצהירים מדי ערב בקריאת שמע על המיטה, לפי נוסח אשכנז), וחי בערבות שלמה לזולתו, מתוך דרכו לדעת שאם שייך ונכון, אף מתוך סלע ינתן לו להוציא מים.
אוי והבוי לקטני האמונה, ולכל היורשים את תעתועיהם, מלית ברירה, לדורי דורות, לתקן את אשר הרבה יותר קל היה להם לתקן ולא תקנו. בני ישראל צמאים; אילו רק האמינו בלב שלם שאין הגבלה לה' להרוות מכל מקור את צמאונם, יכל משה לדבר אל הסלע ולעורר תחתיה זרם של מים חיים המספיק לכולם. אך לא האמינו, ותחת כאלו תנאים, אם משה היה מקיים את הצווי האלוהי, רק המיעוט המאמין היה מקבל את הברכה, וכל יתר העם היה גווע חלילה בצמא. מתוך כך נאלץ משה, הרועה הנאמן, להקריב את עצמו (זה מנהיג אמתי!): יכה את הסלע ובדרכי הטבע יצאו מים המספיקים לכולם, ובאותו רגע (מידה כנגד מידה) ייגזר עלינו שלא משה יכניסנו לארץ המובטחת, ולא הוא יהיה כבר משיח, ולא יבנה את בית המקדש: מעתה, הדרך הפכה להיות הרבה יותר ארוכה. "ויקהלו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע, ויאמר להם: שמעו נא המרים, המן הסלע הזה נוציא לכם מים" = 3349. אז נשא משה את עיניו למרום, כמתנצל על הירידה שיגרום לזכאים ולחייבים כאחד, בשמרו על חיי כל צאנו; כאמרו בענוה לפני ה': [מ"א ג,ח] "ועבדך בתוך עמך אשר בחרת, עם רב אשר לא ימנה ולא יספר מרב", ואיך אסבול את רעתם אף אם בצדק תפול עליהם; אלא שאגרום למידת הרחמים להתעורר עליהם גם על חשבון זכויותי ועל חשבון דרך המלך אשר הייתי מוזמן לה בזכות, ורק אז [תהי' סז,ה] "ישמחו וירננו לאמים כי תשפט עמים מישר, ולאמים בארץ תנחם סלה".
משה ממתיק לעם, מציל רבבות נפשות במעשה הסטיה שלו כבי' מדבר הא-להים, ומשלם על כך מחשבונו הפרטי; ובו בזמן, מוכיח את העם במלים קשות: "שמעו נא המרים" = 762, שמעו (תהי' צה,א) "לצור ישענו", אשר מן הראוי לנו שנקום לפניו, (תהי' צה,ב) "נקדמה פניו בתודה"; כי המתקת מה שבאותו מעמד לא נמתק נדחתה עד עצם היום הזה, שתתעורר בכל העולמות מלבך, מלבנו (נח' ח,יב) "שמחה גדולה, כי הבינו בדברים". כי התמיהה רועשת: "המן הסלע הזה נוציא לכם מים?! = 614, להזכירך אשר נטע בך למרגלות הר סיני מידת (שמ' לב,טז) "חרות", אותה חריתה של החוק הא-להי על קורות לבו של האדם ההופכת אותו לבן-חורין, שאין לו תלונות כלשהם כי אם הודיה אל "הזן את העולם" (כפי שאנחנו מכנים את בורא העולם בברכת המזון), והצהרה שגורה בפיו לאמור (תהי' כג,ו) "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי" כי "י-הוה מלך י-הוה מלך י-הוה ימלך לעולם ועד" (כפי שאנו מצהירים מדי ערב בקריאת שמע על המיטה, לפי נוסח אשכנז), וחי בערבות שלמה לזולתו, מתוך דרכו לדעת שאם שייך ונכון, אף מתוך סלע ינתן לו להוציא מים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה