משפטים, עליה ה, הוד בשבוע

משפטים, עליה ה, הוד בשבוע. שמ' כג,ו: "לא תטה משפט אבינך בריבו".

אומר הזוהר הקדוש (משפ' קיז. בתירגום הנגלה): "כל דין שאינו דן דין אמת לאמתו, כאלו השליט את סמ' (הסיטרא אחרא) בעולם". על כן, כפי שדן קודם בעני שחסר כל, ידון עכשיו משה במשפט האביון, זה (כדברי השפתי חכמים) "המתאוה ואובה לחיות בטובה ואין לו", שמדמה לו תמיד חסרון, יהיה אשר יהיה בידו.
על כן, לא לשם ולא לכאן: בכלל, "לא תטה משפט אבינך בריבו" = 1177, גם אם יאמר כי [איוב ט,כא] "תם אני, לא אדע נפשי, אמאס חיי" או אם קם נגדה הנוגש (דב' כב,יד) "ושם לה עלילת (עלילות) דברים" להכניעו, עליך לעשות רק צדק של אמת ביראה ובאימה, כי זה ירדוף אחריך בכל מפעלך שמ' ז,כח) "ובחדר משכבך, ועל מטתך)". כי שופטים (דה"ב יג,י) "וכהנים, משרתים לי-הוה", ואם הם יעוותו משפט, (דב' לא,טז) "וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ" אחריהם. כי אם השופטים, (ש"א יד,מ) "אתם, תהיו לעבר אחד", מופקדים (במ' א,נג) "על עדת בני ישראל", ולא תבדילו אף בין האזרח לבין הגר בגזרכם את הדין, (ש"ב ב,כח) "ולא ירדפו עוד אחרי ישראל", לא מבפנים ולא מבחוץ, כי הסוד הוא שכפי שעם ישראל מתנהג כלפי פנים (וכפי הדוגמא שהוא מגיש לרואיו), ככה מתנהגים אליו מבחוץ: אם רודפים אצלו, כן ירדפוהו; אם בצדק יקבע וברחמים יעשה, בדרכים אלו ינהג העולם אחריו. 
ולעת ביצוע הדין, תבדקו את האדם, אם הוא ישר (דה"א כב,יד) "והנה בעניי הכינותי לבית י-הוה", ותלמד אותו להודות (תהי' לד,ב) "אברכה את י-הוה בכל עת" (תהי' סג,ח) "כי היית עזרתה לי", למען יהיה שמח תמיד בחלקו.
אז, גם אל מול "משפט אבינך" = 512 דאג ללכת תמיד בדרכי (דה"א ו,לד) "משה, עבד הא-להים", ובקש בלב שלם (ש"ב טז,ד) "אמצא חן בעיניך אדני המלך" ה' צבאו-ת, (ברא' כא,יז) "וישמע א-להים".