שמות, עליה ב, גבורה בשבוע. שמות א,כ: "וייטב א-להים למילדת, וירב העם ויעצמו מאד".
המילדות העבריות יודעות את רצון ה', ולא נכנעות לאכזריות הרצחנית של פרעה, כי אם מתנהגות אליו במרמה, מספרות לו סיפורים, רק להחזיק ביכולת להמשיך בעבודתן נאמנה. הפסוק שלנו מחבר שני ענינים שאין החיבור ביניהם מובן מאליו: "וייטב א-להים למילדת, וירב העם ויעצמו מאד" = 1237. נראה כאילו רבוי העם הוא האופן בו ה' נותן למילדות את שכרן, כי הן רומזות לפרעה באומץ רב אשר (דה"ב כ,לז) "פרץ י-הוה את מעשיך", וה' מכבדן כאמרו (שמ' ט,טז) "בעבור זאת העמדתיך"; כי אפילו בדור ניניו, יהיה כדוגמת אפרים ומנשה, (ברא' מו,כב) "אשר ילד (יולד) ליעקב כל נפש", וכל זרע זרעו ייחשבו בנים שלו ומוגנים על ידי זכותו, אשר יזכירו בהתחננם לפני ה' (ברא' מז,ל) "ונשאתני ממצרים". (מ"א ח,כד) "ותדבר בפיך, ובידך מלאת", ידרשו ישראל מאת ה' אשר יקיים את אשר הבטיח לאבות, ובאותה עת מתחיבים המה עצמם לנהוג באותה מידה של יושר כדוגמת הבורא ית', על אף הצרות וכל (יש' כו,ח) "תאות נפש", ורק בדרך זו יזכו לשיוביל את ישראל (דב' ב,יב) "לארץ ירשתו (ירושתו)". המילדות מילדות בנים ליעקב במסירות נפשם, פועלות למען כלל המשפחה והעם, ומעשיהן מזכים את כל בני ישראל, אשר רבים ונעשים עצומים על פני הארץ.
כן שיפרה ופועה עושות, "וייטב א-להים למילדת" = 637 כי יש בהן (יש' לג,ו) "יראת י-הוה", יראה המופנית אל הביטוי הא-לוקי האחוז באהבה וברחמים (הוא שם י-הוה); והמטיב להן הוא דוקא מידת הדין בשם א-להים, הנמתק בזכותן לכלל ישראל. וכאשר יצליחו בני ישראל, גם מתוך הצרה, (דב' יא,יג) "היום לאהבה את י-הוה א-להיכם", יקום ה' (דה"ב י,טו) "בדבר משפט", (תהי' לז,י) "ואין רשע" עומד בפני דברו, ומופתיו יהיו מפורסמים לכל העולם (אסתר ט,ב) "כי נפל פחדם על כל העמים".
על כן, "וירב העם ויעצמו מאד" = 600, אותו עם אשר (ברא' לט,א) "הורד מצרימה" ונראה היה כי (ירמ' ל,יז) "דרש (דורש) אין לה" אשר יחפוץ לגאלו, נתקנים להיות (תהי' סט,לג) "דרשי (דורשי) א-להים" לכל צרכם, ויראו אשר (יהו' כד,ד) "ירדו מצרים". כי יקום להם רועה מלא (יש' יא,ב) "רוח י-הוה, רוח חכמה ובינה" לעשות (מש' כג,טז) "מישרים" במצרים לעיני ישראל, למען יראו וייראו ויסורו תמיד מכל רע. ובהנהגת משה, יקום העם (במ' כד,כה) "וילך, וישב למקמו": אותה דרך תעסיק את כל ארבעת החומשים אשר לפנינו, תהיה עיקר החיים של שתי דורות, של כל עם ישראל, של כל אדם באשר הוא לכל דורות עולם. (אסתר ג,טו) "הרצים יצאו דחופים", בחיפזון, באמצע הלילה אל תוך המדבר, ובעבור זה ייאמר עליהם (יש' סא,ט) "כי הם זרע ברך י-הוה", בדיוק כפי שהעם השלם יתרבה בזכות המעשה הישר של שתי המילדות. (תהי' קנ,א) "הללוי-ה, הללו א-ל בקדשו".
כן שיפרה ופועה עושות, "וייטב א-להים למילדת" = 637 כי יש בהן (יש' לג,ו) "יראת י-הוה", יראה המופנית אל הביטוי הא-לוקי האחוז באהבה וברחמים (הוא שם י-הוה); והמטיב להן הוא דוקא מידת הדין בשם א-להים, הנמתק בזכותן לכלל ישראל. וכאשר יצליחו בני ישראל, גם מתוך הצרה, (דב' יא,יג) "היום לאהבה את י-הוה א-להיכם", יקום ה' (דה"ב י,טו) "בדבר משפט", (תהי' לז,י) "ואין רשע" עומד בפני דברו, ומופתיו יהיו מפורסמים לכל העולם (אסתר ט,ב) "כי נפל פחדם על כל העמים".
על כן, "וירב העם ויעצמו מאד" = 600, אותו עם אשר (ברא' לט,א) "הורד מצרימה" ונראה היה כי (ירמ' ל,יז) "דרש (דורש) אין לה" אשר יחפוץ לגאלו, נתקנים להיות (תהי' סט,לג) "דרשי (דורשי) א-להים" לכל צרכם, ויראו אשר (יהו' כד,ד) "ירדו מצרים". כי יקום להם רועה מלא (יש' יא,ב) "רוח י-הוה, רוח חכמה ובינה" לעשות (מש' כג,טז) "מישרים" במצרים לעיני ישראל, למען יראו וייראו ויסורו תמיד מכל רע. ובהנהגת משה, יקום העם (במ' כד,כה) "וילך, וישב למקמו": אותה דרך תעסיק את כל ארבעת החומשים אשר לפנינו, תהיה עיקר החיים של שתי דורות, של כל עם ישראל, של כל אדם באשר הוא לכל דורות עולם. (אסתר ג,טו) "הרצים יצאו דחופים", בחיפזון, באמצע הלילה אל תוך המדבר, ובעבור זה ייאמר עליהם (יש' סא,ט) "כי הם זרע ברך י-הוה", בדיוק כפי שהעם השלם יתרבה בזכות המעשה הישר של שתי המילדות. (תהי' קנ,א) "הללוי-ה, הללו א-ל בקדשו".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה