וארא, עליה ו, יסוד בשבוע. שמ' ט,טז: "ואולם בעבור זאת העמדתיך, בעבור הראתך את כחי, ולמען ספר שמי בכל הארץ".
יש לנו עכשיו את התשובה לתמיהתנו: לא לטובת פרעה ומצרים באות המכות; ברגע שפגם הרשעות התגלם ונוטלה מפרעה הבחירה, גזר דין מות תלוי עליו; אולם, הוא ישמש משל לכל דורות העולם, ובמיוחד לישראל, למען יראו וייראו. "ואולם בעבור זאת העמדתיך, בעבור הראתך את כחי, ולמען ספר שמי בכל הארץ" = 3899, אומר ה' לפרעה (אשר התחזה לבורא העולם בעצמו בפני עמו). לאורך כל הדרך, כלום לא יקרה באופן מתאים לסבירות, הכל יהיה בהיפוך חוקי טבע להפליא, אף התיחסות הצוררים וחבריהם אל העבדים המתכוננים לצאת לחפשי: [שמ' יא,ג] "ויתן י-הוה את חן העם בעיני מצרים; גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים, בעיני עבדי פרעה ובעיני העם". אך כל מהלך הפלאים לא מספיק כדי לעורר בכל העם את האמונה השלמה והבטחון השמח הנדרשים לישועה, ובעקבות כך, ברדתו בעצמו להעלותם, נכשל משה: [במ' כ,יא] "וירם משה את ידו, ויך את הסלע במטהו פעמים; ויצאו מים רבים, ותשת העדה ובעירם". ובחסדיו הגדולים, ה' לא מפסיק להזמין לאדם חלונות, נקודות, ארועים דרכם להיודע לא-להות: [מ"א כב,יט] "ויאמר: לכן, שמע דבר י-הוה: ראיתי את י-הוה ישב על כסאו, וכל צבא השמים עמד עליו, מימינו ומשמאלו". ואז אנחנו נתעורר ונקשיב למנהיג הקם להובילנו בחזרה אל הדרך הטובה: [יש' נא,א] "שמעו אלי רדפי צדק, מבקשי י-הוה; הביטו אל צור חצבתם (חוצבתם), ואל מקבת בור נקרתם (נוקרתם)", כי תמצאו בעמקי לבבכם את שאריות המקדש לה' אותו בקש ה' לבנות כדי לשכון בתוככם. ומול המשכן, הזיכרון יעוף להביא אל ההווה את הפתח המיוחל. זכר ליציאת מצרים מקיימים אנו מצוות, וזכר למעשה בראשית: לעורר בנו את חידוש הבריאה, לעורר בנו את הדרך הגאולית לצאת מכל העבדויות אליהן נקלענו. ונראה באהבה רבה את כל הטוב החל עלינו, וביראה נתיחס אל הצדק המופלא שהטביע ה' בבריאה, ושבידינו גם לקיים וגם לקלקל חלילה. ומתוך יחול עצמתי לאמת, לתפארתה של התורה הקדושה, יעמוד כל אשר ישכיל ליישר את דרכו, ויתפלל מתוך דמעה: [תהי' קמג,ז] "מהר ענני י-הוה, כלתה רוחי; אל תסתר פניך ממני, ונמשלתי עם ירדי בור"; כי אינני רוצה את גורל הכסילים, אלא בן בריתך אני לעולמים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה