יום שני, 8 בדצמבר 2014

וישב, עליה ג, תפארת בשבוע

וישב, עליה ג, תפארת בשבוע. ברא' לז,כג: "ויהי כאשר בא יוסף אל אחיו, ויפשיטו את יוסף את כתנתו, את כתנת הפסים אשר עליו".
מידת המלך האמתי תעמוד לו גם ללא גלימה. אז בוא נראה, אמרו אחי יוסף, אם גם ללא הגלימה ימשיך הוא לנהוג כמלך, או שמא הוא רק נמשך אחרי חזותו ומלבושיו, וכשהוא עירום, יזעק כאביון המרגיש חסר כל, ויתחנן; וכל חלום מלכותו יפול, כנפול בגד שאין הוא ראוי לו.
בתוך לבו, יוסף כבר מחל וסלח על כל אשר יעבור עליו מתוך המעשה אשר הם כעת ממש עושים: "ויהי כאשר בא יוסף אל אחיו, ויפשיטו את יוסף את כתנתו, את כתנת הפסים אשר עליו" = 5105, וכדוגמת איוב בימי עשרו, [איוב א,ה] "ויהי כי הקיפו ימי המשתה, וישלח איוב ויקדשם; והשכים בבקר והעלה עלות מספר כלם; כי אמר איוב: אולי חטאו בני וברכו א-להים בלבבם. ככה יעשה איוב כל הימים"; וככה יעשה יוסף, המודע לצורך התכליתי באחדות, ויבקש לכפר על מעשי אחיו המוטעים, להביאם בהגשמת חלומותיו אל תחת שליטתו, בחוץ לארץ.
יש מעין סחרור בהשתלשלות הדברים. על מסך המאורע הנקודתי, אנו רואים את ניצוצות כל אשר יקרה בעתיד כתוצאה מזה. "ויהי כאשר בא יוסף אל אחיו"  = 767, הוא מקריב במודע את עצמו (ויק' א,ט) "עלה אשה ריח ניחוח לי-הוה", הוא נפל לבור כדי לזכות בלנחם (ברא' לט,כב) "את כל האסירים" במצרים, ועוד כדי להילקח אח"כ (ברא' יב,טו) "בית פרעה" להפוך לשליט, עד כדי להתרבות אל תוך (יהו' כא,טז) "שני השבטים האלה", אפרים ומנשה; וגם על זה מקנאים בו אחיו, שיצא שבט מכל אחד מהם, ושני שבטים מהזה הלובש כתונת פסים. ויוסף בוכה, כי הוא מבין אשר מתוך עצם הרדיפה הזו שלהם אותו, יום אחד יקומו אויבים שלא היה בהם שום צורך לבריאה, (דב' א,מד) "וירדפו אתכם" ויסרו אתכם, כי לכך נבראו. (זכ' א,יז) "ונחם י-הוה עוד את ציון", את בחינת יוסף, כאמרו (תהי' ח,ב) "י-הוה אדנ-ינו, מה אדיר שמך", כי אף (תהי' לז,לט) "בעת צרה", (תהי' צב,ה) "במעשי ידיך ארנן".
אחי יוסף טועים בקשר בין משל לנמשל, ומשערים שלהפשיט מעליו את "כתנת הפסים אשר עליו" = 1060 יפשיט מזרעו ממילא את הבטחת (יהו' טז,ד) "וינחלו בני יוסף, מנשה ואפרים", שני שבטים, כל אחד לחוד. אבל יוסף, (ירמ' כג,כח) "הנביא אשר אתו חלום", רק מודאג להוביל לאשר ישוב (יהו' כד,לא) "ויעבד ישראל את י-הוה" בלבד, ללא סטיה, להאיר את העולם. 
  ובכן, כפי שהרבה פעמים קורה, הצרה מעוררת עוז, והדבר שאין לו סיכוי לפתע מתבטא בנמצא.  "ויפשיטו את יוסף את כתנתו, את כתנת הפסים אשר עליו" = 4338, ואז, כנגד כל הגיון סביר, בקצה הלחץ, [שמ' א,יז] "ותראין המילדת את הא-להים, ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים, ותחיין את הילדים"; יאמר ויעשה כרצונו הצורר, אנחנו לא נסטה מהטוב אשר צוה ה'. על כן יאמר הרבה שנים לאחר מכן הנביא: [יח' מד,ט] "כה אמר אדנ-י י-הוה: כל בן נכר, ערל לב וערל בשר, לא יבוא אל מקדשי; לכל בן נכר אשר בתוך בני ישראל". אשר יש גם בתוך ישראל הזה אשר ייקרא בן נכר: ראשית, הערל לב, אשר לא נתקן במידת לב טוב ולא חרת בלבו את החוק הא-להי שכולו טוב, ואחרית, זה הנמנע מלהיכנס לברית ה' בהימול בשר ערלתו. תיקון שניהם היא דוקא בחינת יוסף המתחילה להתפתח החל מהארוע היוצא מבורך בעיניו הזה, להיות שומר הברית לכל דורות עולם.






אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה