יום חמישי, 4 בדצמבר 2014

וישלח, עליה של שבת קודש, מלכות בשבוע

וישלח, עליה של שבת קודש, מלכות בשבוע. ברא' לו,מ: "ואלה שמות אלופי עשו למשפחתם, למקמתם, בשמתם: אלוף תמנע, אלוף עלוה, אלוף יתת".
"ואלה שמות אלופי עשו" = 1291, מהם שיודו יום אחד לה' (ברא' כד,מח) "אשר הנחני בדרך אמת" ויטלו חלק בישועת עולם. האלו שיטרידו את העולם מהיותם (מש' כא,ו) "מבקשי מות" ויפלו (ירמ' מד,יג) "על ירושלם בחרב" ויכריזו עליה (עמוס ה,ב) "נפלה לא תוסיף קום", והכל עלי משמים (ש"ב יג,ה) "למען אשר אראה"; עד אשר נפסיק להיאבק בחושך ונבטח ונישען (ש"ב כא,ז) "על שבעת (שבועת) י-הוה" אשר אמר (יח' לד,טו) "אני ארעה צאני ואני ארביצם", ונרים קול אל השמים לעת השתפכות נפש ואור חדש בעינינו: (תהי' פח,י) "שטחתי אליך כפי" ובך אני בוטח. האלו המסודרים גם "למקמתם" = 650, אשר יקומו לצרתנו גם (במ' לה,כב) "ואם בפתע בלא איבה", בלי סיבה ובאכזריות נוראה בשם בדיון נפשו, עד אשר (מ"ב יח,לו) "והחרישו העם" ונהיו המומים מרוב כאב ופחד, והגבורים יבינו אשר כל העולם עומד (שמ' כח,ל) "לפני י-הוה תמיד" ויש בנו הסיבה ממנה הפורענות תתעורר, (שמ' לב,יט) "ויחר אף משה" בנו לעורר אותנו לתשובה אשר תשנה את כל הוויתנו לטוב. ויהי כאשר נפקח את עיני הנשמה ונראה, (יש' נה,ז) "וישב (וישוב) אל י-הוה וירחמהו" כל האדם, ובאשר לא ישובו יקים ה' אשר הבטיח (יח' כה,יג) "ונטתי ידי על אדום", (יואל ג,ג) "ובארץ דם ואש", כי מתוך תודעת ישראל המתוקנת התעורר יום ה' הגדול והנורא. (נחמ' יג,ב) "ויהפך א-להינו הקללה לברכה", (דב' א,ד) "אחרי הכתו (הכותו)" את אשר לא ידע כבר לשוב ונכבה בעוונותיו הקשים הניצוץ, וגחליו קרים לא ירימו להבה. ויקום הפליט ועמו כל צדיק ביושבי תבל ויאמר (תהי' טז,ז) "אברך את י-הוה" בכל לבי, ויתחנן גם בשמו גם בשם כל אשר בחסותו (תהי' פו,ב) "כי חסיד אני הושע עבדך" ויתאמץ לנהוג בחסדים כאשר דבר, (דה"א טו,א) "ויכן מקום לארון הא-להים" להיות בעצמו משכן לא-להיו.
והאלופים מסודרים ומובנים גם "בשמתם" = 782, כי הם משקיפים במעשיהם את (ירמ' נא,כט) "מחשבות י-הוה" (יח' כ,ו) "לכל הארצות", וכדוגמת היצר הרע שאף הוא לתכלית הטוב נברא, גם הוא תוקף את הנעלה עד שהנעלה נעשה ראוי למעמדו, כרכב בידי הנוהג אותו יהרוג ויהרוס למען ה' (מ"א יא,לב) "ולמען ירושלם", כי הקדושה סרה מירושלים כשאינם קדושים העולים אליה וכדברי ירמיהו שאמר למחריבה: קמח טחון טחנת. והתיקון של עשו גם הוא תלוי בישראל, הרי הוא רעב (כאמרו ליעקב יש לי רב, הרבה, אף פעם לא כל מבוקשי בידי) לאור אמת ולי נאמר (יש' נח,ז) "הלא פרס לרעב לחמך". ושינוי כזה קטן בהנהגתי כדברים (נחמ' ב,יח) "אשר אמר לי" ואעשה, עצם זה שאני אדאג לזולתי באשר לי, יתחיל לתקן גם את הרגש והמחשבה בתוכי, עד אשר יתגלה מקרבי (תהי' קמז,יד) "השם גבולך שלום", (במ' ו,כו) "וישם לך שלום" לעולמים, מתוך ירושלים עיר הקודש, (שה"ש ז,ג) "סוגה בשושנים".
והנה ראשית אלופיהם: "אלוף תמנע, אלוף עלוה, אלוף יתת" = 1832, כי כל השב בתשובה ויתבודד לפני ה' לשפוך לבו, ויתחנן להיטהר ולהזדכך רק בדרכי נועם ובאהבה, ישוב אל אחיו ביראה זוהרת בפניו לאמור (מ"א יז,א) "חי י-הוה א-להי ישראל אשר עמדתי לפניו", ולהבת נשמתו תעיר את אחיו  (מ"ב כג,ג) "להקים את דברי הברית הזאת". ובתוך הלבבות כאשר בלב העולם בכפות ידיכם ממש, קמתם  (דה"א טו,יב) "והעליתם את ארון י-הוה א-להי ישראל", וזה יהיה סימן לסוף השיעבוד לכוחות השפלים כי חרות דבר הא-להים באשר תוך הארון שבלב ובארון השב אל בית קדשי הקדשים; ובשמחה גדולה יעלו, (נחמ' ח,יז) "ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סכות": אותן סוכות אשר נצטוו בהם הגוים בהיבקשם תורה לעצמם, ולא עמדו אז במחבן הארעיות ובקשו למלוך על הבלתי נשלט בידם; עכשיו, כשנהיינו קלים כי הודינו על ההשגחה הפרטית, על החיבור הבלתי נפסק בין ארץ לשמים, עכשיו באמונה שלמה נשב כולנו תחת קורת "סכה" = 95 להמליך את "המלך" על כל הנמצא, לטוב לנו ולאשר לנו כל הימים. 


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה