וישלח, עליה ו, יסוד בשבוע. ברא' לו,יט: "אלה בני עשו, ואלה אלופיהם הוא אדום".
הנה לפנינו, המתקת כל ההמתקות. הרי, כפי שפרשנו לגבי ישמעאל (בהתבוננות לשבת פ' חיי שרה), גם עשו אינו חפץ ברע מטבעו, גם הוא במהותו זרע קודש; רק, בדיוק כמו ישמעאל, חש הוא שיש לו מה לתבוע מישראל, ותוך הרוגז הזה הוא קם עלינו משמים, כמו המקל אשר אינו יודע שהוא מכה ואינו בוחר להכות, כשישראל עצמו צריך לראות את המקל כדי להיזכר בחוקי בורא עולם, ולשוב אל המוטב (או כשנכון בעיני הבורא שיהיה, והנסתרות לה'). לבינתיים, רע לנו מעשו, ורע מעורבב בטוב מעצמנו, ובטבעו "עשו" = 376 = "שלום", ובע"ה גם הוא יעזוב את דרך הריק והרע ויצטרף בעתה לחגיגת הגאולה.
וצריך עיון, כי "אלה בני עשו" = 474: וכי (ברא' ד,ט) "ויאמר י-הוה אל קין" -אשר גם הוא לא היה כולו רע-, או (ברא' לא,כד) "ויבא א-להים אל לבן הארמי", ולא ידבר אל זרעו של עשו? הנה הקישור בבחינת "דעת", בחינת החיבור בין האינסוף לבין עולם המידה והצורה, הצינור דרכו יאמר הבורא מן המרומים (ברא' יח,כא) "ארדה נא ואראה" עד הגינה שלו, (יש' ח,יד) "למקדש" שלו, אל הכלה שלו שבמלכות, ויקומו באי עולם (ברא' יט,ג) "ויבאו אל ביתו" (ש"ב כב,יא) "על כנפי רוח", וידעו (ש"ב יט,מג) "כי קרוב המלך אלי", וכי באמת (ברא' כז,כח) "מטל השמים" אני נזון (תהי' קה,מ) "ולחם שמים" אני אוכל; ויהיו כל השבים אל ה' וכמהים לגאולה כאילו (שה"ש ד,ט) "אחתי כלה" בעיניו, כי הבינו ועמלו לתקן את עצמם, עמדו לפני ה' באמרם הנה אנחנו, (יח' כח,יח) "מקדשיך" ה' כאשר צונו, ועמנו צדיקים מכל האומות. (מ"ב כא,י) "וידבר י-הוה ביד עבדיו הנביאים", עד כדי שכל אשר תקן את לבו יכריז אשר שבתי אל ה' (יח' לז,י) "והנבאתי", והנה נפתחו שערי הישועה בנפול הרע כי שבו הרשעים מדרכם.
אלה בני עשו, "ואלה אלופיהם הוא אדום" = 277 שכל (ברא' יט,לב) "זרע" שלו העומדים (ויק' ט,יא) "מחוץ למחנה" (שיצאו והצילו את עצמם מההבלים והבדיונות של העולם הזה) יהפוך להיות (דה"א יב,י) "עזר", ויפנו (שמ' לה,ח) "למאור" אשר נזדכך בישראל, שתקנו וטהרו וסיגלו את עצמם למשימה (שמ' מ,לח) "בכל מסעיהם" ובכל התלאות אשר עברו עליהם, אך לתועלת זו. (יח' לו,כג) "וידעו הגוים כי אני י-הוה", (ברא' כח,טו) "והנה אנכי עמך". ויש צדק בעולם, כי גם עשו וגם ישמעאל נפדו מתפקידם הנורא, וישראל שבו אל (מש' ה,ו) "ארח חיים" הנאה לאוצר הנשגב שבידיהם; (דה"ב כא,ח) "וימליכו עליהם" את מלך מלכי המלכים לעשות צדקה ומשפט בעולם. ויגלו לפתע כי (ברא' כו,לב) "מצאנו מים!", מצאנו שפע חסדים וחכמה, למען יחיו כל יושבי תבל (ירמ' לב,לט) "כל הימים לטוב להם", (דב' ה,טו) "ולמען ייטב לך" כי טובך תמיד יחזור עליך.
"ואלה אלופיהם = 214, אשר (יש' יד,כו) "על כל הגוים" לדעת, כי אשתדל כל השתדלות להשיג לי (מ"א י,ה) "רוח" טובה ובקרבה יפעם (מ"א ג,יב) "לב חכם ונבון", וכפי שנאמר (יח' כד,כו) "יבוא הפליט אליך", אפרוש נפשי בהודיה בהבקשי (תהי' קמ,ב) "חלצני י-הוה", (אס' ד,טז) "ובכן אבוא אל המלך", ובכן נבוא, כל הנחבקים יחדיו לתקן את העולם מתוך תיקון לבנו, וכדוגמתו מעשינו. על זה נאמר, בערך 751 כמנין הפסוק שלנו השלם, (מש' ג,כג) "אז תלך לבטח דרכך" כי השגת את בחינת (איוב כה,ב) "עשה שלום", לפעול בכוחה נבראת.
הנה לפנינו, המתקת כל ההמתקות. הרי, כפי שפרשנו לגבי ישמעאל (בהתבוננות לשבת פ' חיי שרה), גם עשו אינו חפץ ברע מטבעו, גם הוא במהותו זרע קודש; רק, בדיוק כמו ישמעאל, חש הוא שיש לו מה לתבוע מישראל, ותוך הרוגז הזה הוא קם עלינו משמים, כמו המקל אשר אינו יודע שהוא מכה ואינו בוחר להכות, כשישראל עצמו צריך לראות את המקל כדי להיזכר בחוקי בורא עולם, ולשוב אל המוטב (או כשנכון בעיני הבורא שיהיה, והנסתרות לה'). לבינתיים, רע לנו מעשו, ורע מעורבב בטוב מעצמנו, ובטבעו "עשו" = 376 = "שלום", ובע"ה גם הוא יעזוב את דרך הריק והרע ויצטרף בעתה לחגיגת הגאולה.
וצריך עיון, כי "אלה בני עשו" = 474: וכי (ברא' ד,ט) "ויאמר י-הוה אל קין" -אשר גם הוא לא היה כולו רע-, או (ברא' לא,כד) "ויבא א-להים אל לבן הארמי", ולא ידבר אל זרעו של עשו? הנה הקישור בבחינת "דעת", בחינת החיבור בין האינסוף לבין עולם המידה והצורה, הצינור דרכו יאמר הבורא מן המרומים (ברא' יח,כא) "ארדה נא ואראה" עד הגינה שלו, (יש' ח,יד) "למקדש" שלו, אל הכלה שלו שבמלכות, ויקומו באי עולם (ברא' יט,ג) "ויבאו אל ביתו" (ש"ב כב,יא) "על כנפי רוח", וידעו (ש"ב יט,מג) "כי קרוב המלך אלי", וכי באמת (ברא' כז,כח) "מטל השמים" אני נזון (תהי' קה,מ) "ולחם שמים" אני אוכל; ויהיו כל השבים אל ה' וכמהים לגאולה כאילו (שה"ש ד,ט) "אחתי כלה" בעיניו, כי הבינו ועמלו לתקן את עצמם, עמדו לפני ה' באמרם הנה אנחנו, (יח' כח,יח) "מקדשיך" ה' כאשר צונו, ועמנו צדיקים מכל האומות. (מ"ב כא,י) "וידבר י-הוה ביד עבדיו הנביאים", עד כדי שכל אשר תקן את לבו יכריז אשר שבתי אל ה' (יח' לז,י) "והנבאתי", והנה נפתחו שערי הישועה בנפול הרע כי שבו הרשעים מדרכם.
אלה בני עשו, "ואלה אלופיהם הוא אדום" = 277 שכל (ברא' יט,לב) "זרע" שלו העומדים (ויק' ט,יא) "מחוץ למחנה" (שיצאו והצילו את עצמם מההבלים והבדיונות של העולם הזה) יהפוך להיות (דה"א יב,י) "עזר", ויפנו (שמ' לה,ח) "למאור" אשר נזדכך בישראל, שתקנו וטהרו וסיגלו את עצמם למשימה (שמ' מ,לח) "בכל מסעיהם" ובכל התלאות אשר עברו עליהם, אך לתועלת זו. (יח' לו,כג) "וידעו הגוים כי אני י-הוה", (ברא' כח,טו) "והנה אנכי עמך". ויש צדק בעולם, כי גם עשו וגם ישמעאל נפדו מתפקידם הנורא, וישראל שבו אל (מש' ה,ו) "ארח חיים" הנאה לאוצר הנשגב שבידיהם; (דה"ב כא,ח) "וימליכו עליהם" את מלך מלכי המלכים לעשות צדקה ומשפט בעולם. ויגלו לפתע כי (ברא' כו,לב) "מצאנו מים!", מצאנו שפע חסדים וחכמה, למען יחיו כל יושבי תבל (ירמ' לב,לט) "כל הימים לטוב להם", (דב' ה,טו) "ולמען ייטב לך" כי טובך תמיד יחזור עליך.
"ואלה אלופיהם = 214, אשר (יש' יד,כו) "על כל הגוים" לדעת, כי אשתדל כל השתדלות להשיג לי (מ"א י,ה) "רוח" טובה ובקרבה יפעם (מ"א ג,יב) "לב חכם ונבון", וכפי שנאמר (יח' כד,כו) "יבוא הפליט אליך", אפרוש נפשי בהודיה בהבקשי (תהי' קמ,ב) "חלצני י-הוה", (אס' ד,טז) "ובכן אבוא אל המלך", ובכן נבוא, כל הנחבקים יחדיו לתקן את העולם מתוך תיקון לבנו, וכדוגמתו מעשינו. על זה נאמר, בערך 751 כמנין הפסוק שלנו השלם, (מש' ג,כג) "אז תלך לבטח דרכך" כי השגת את בחינת (איוב כה,ב) "עשה שלום", לפעול בכוחה נבראת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה