ויחי, עליה א, חסד בשבוע. ברא' מח,ג: "ויאמר יעקב אל יוסף: א-ל שד-י נראה אלי בלוז בארץ כנען, ויברך אתי".
יוסף הוא בחינת ציון, סימן מצוין הן על פני הארץ הן בבשר האדם, המעיד ומזכיר אף מפעיל את הברית אשר כרת הבורא ית' מהמרומים עם כלתו, עם המלכות המתוקנת עלי ארץ. מידת היסוד, של הזה שצבר את כל הנדרש לפרנסת נתיניו, ושמר על בריתו בקנאות ובהקפדה. "ויאמר יעקב אל יוסף: א-ל שד-י נראה אלי בלוז בארץ כנען, ויברך אתי" = 2445, כי [זכ' ח,ב] "כה אמר י-הוה צבאו-ת: קנאתי לציון קנאה גדולה וחמה גדולה קנאתי לה".
יעקב, אחרון שושלת אבות האומה היחידים המהווים אבי-טיפוס לכל אשר יבוא אחריהם, יודע שהגיע תורו לשחרר מהלך חדש, לתת הזדמנות לרוץ לאשר מתכונן מאז יצא אברהם לראשונה מארם. יעקב, מידת תפארת הממזגת את החסד והגבורה, בא למסור את שרביט המלוכה ליוסף, מידת היסוד, הממונה על כלי העבודה, הן נצח והוד. "ויאמר יעקב אל יוסף" = 626 , (שמ' ז,י) "ויבא משה ואהרן" -הם הנצח וההוד- אחריו, להביא לעם את ישועת ה' (דב' כ,ד) "ההלך עמכם, להלחם לכם עם איביכם", (יש' יא,י) "אליו גוים ידרשו (ידרושו)" (ש"א כח,כג) "וישמע לקלם" לפתוח להם שערי תשובה; ובהגיע עת, יבואו (ירמ' יא,כב) "בניהם ובנותיהם" עם (יהו' ב,יג) "כל אשר להם" להקריב לה' (עזרא ט,ט) "ביהודה ובירושלם. (תהי' פט,טז) "אשרי העם" אשר יוביל ישועת עולם, (יונה ב,י) "בקול תודה אזבחה לך".
אז זה קרה "בלוז, בארץ כנען" = 528: (תהי' לא,כב) "ברוך י-הוה, אשר הפליא חסדו לי", והוא (יואל ד,כא) "שכן (שוכן) בציון", במידת יוסף בני השלם. התגלה אלי "א-ל שד-י" = 345, השורה על מידת "משה". "א-ל שד-י נראה אלי" = 642 וצוני (ברא' א,טו) "להאיר על הארץ" היא המלכות, כי מעשי האדם הדבק בבוראו יהיו כדוגמת (שמ' לה,יד) "שמן המאור", להדליק את הנשמה אשר (דב' יח,יד) "נתן לך י-הוה א-להיך". ואתה, (ירמ' כב,ב) "שמע דבר י-הוה" אשר אמר לך (ברא' כו,כד) "אל תירא", (ש"ב יב,ז) "ואנכי הצלתיך".
נגלה אלי "ויברך אתי" = 649 ועמי את כל אשר יבואו אחרי, אשר (דב' יז,יג) "ישמעו ויראו" ויעשו צדקה ומשפט בעולם; (יהו' כא,מב) "ולא עמד איש בפניהם" וחיו בבטחה; (ירמ' מד,יז) "ונשבע לחם ונהיה טובים"; (תהי' יח,נ) "ולשמך אזמרה", וללא בושה ובשמחה גדולה, (תהי' כב,כג) "בתוך קהל אהללך".
יעקב, אחרון שושלת אבות האומה היחידים המהווים אבי-טיפוס לכל אשר יבוא אחריהם, יודע שהגיע תורו לשחרר מהלך חדש, לתת הזדמנות לרוץ לאשר מתכונן מאז יצא אברהם לראשונה מארם. יעקב, מידת תפארת הממזגת את החסד והגבורה, בא למסור את שרביט המלוכה ליוסף, מידת היסוד, הממונה על כלי העבודה, הן נצח והוד. "ויאמר יעקב אל יוסף" = 626 , (שמ' ז,י) "ויבא משה ואהרן" -הם הנצח וההוד- אחריו, להביא לעם את ישועת ה' (דב' כ,ד) "ההלך עמכם, להלחם לכם עם איביכם", (יש' יא,י) "אליו גוים ידרשו (ידרושו)" (ש"א כח,כג) "וישמע לקלם" לפתוח להם שערי תשובה; ובהגיע עת, יבואו (ירמ' יא,כב) "בניהם ובנותיהם" עם (יהו' ב,יג) "כל אשר להם" להקריב לה' (עזרא ט,ט) "ביהודה ובירושלם. (תהי' פט,טז) "אשרי העם" אשר יוביל ישועת עולם, (יונה ב,י) "בקול תודה אזבחה לך".
אז זה קרה "בלוז, בארץ כנען" = 528: (תהי' לא,כב) "ברוך י-הוה, אשר הפליא חסדו לי", והוא (יואל ד,כא) "שכן (שוכן) בציון", במידת יוסף בני השלם. התגלה אלי "א-ל שד-י" = 345, השורה על מידת "משה". "א-ל שד-י נראה אלי" = 642 וצוני (ברא' א,טו) "להאיר על הארץ" היא המלכות, כי מעשי האדם הדבק בבוראו יהיו כדוגמת (שמ' לה,יד) "שמן המאור", להדליק את הנשמה אשר (דב' יח,יד) "נתן לך י-הוה א-להיך". ואתה, (ירמ' כב,ב) "שמע דבר י-הוה" אשר אמר לך (ברא' כו,כד) "אל תירא", (ש"ב יב,ז) "ואנכי הצלתיך".
נגלה אלי "ויברך אתי" = 649 ועמי את כל אשר יבואו אחרי, אשר (דב' יז,יג) "ישמעו ויראו" ויעשו צדקה ומשפט בעולם; (יהו' כא,מב) "ולא עמד איש בפניהם" וחיו בבטחה; (ירמ' מד,יז) "ונשבע לחם ונהיה טובים"; (תהי' יח,נ) "ולשמך אזמרה", וללא בושה ובשמחה גדולה, (תהי' כב,כג) "בתוך קהל אהללך".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה