ויגש, עליה ד, נצח בשבוע. ברא' מה,כד: "וישלח את אחיו וילכו; ויאמר אלהם: אל תרגזו בדרך".
מעכשיו, יש שלום בין כל האחים, ובני ישראל מתלכדים יחדיו, זרע לאומה אחת ומיוחדת אשר תסתגל לגדולה. אחי יוסף הולכים חזרה, עולים אל אביהם בארץ כנען, להורידו אל יוסף מצרימה. "וישלח את אחיו וילכו" = 852, כל (דב' כט,ט) "איש ישראל", (יש' מא,כ) "וישימו וישכילו יחדו, כי יד י-הוה" התגלתה להם בהשגחה מדויקת להביאם עד הלום, ורק צריכים להתחזק בדבקות לה' ולמצותיו (דב' ל,ו) "בכל לבבך ובכל נפשך, למען חייך". (מ"א יא,יא) "הלוא שמעת" כי דוקא (מש' י,יז) "שומר מוסר" יוושע.
ועוד הזהיר יוסף את אחיו על הסכנות המצפות להם, לנו, לאורך כל הדרך, מאחר שבחרנו בטוב, ויצרותנו יעשו כמיטב יכולתם להסטות אותנו מדרכנו. וכן הוא אומר: "אל תרגזו בדרך" = 873, כי כל דרך (עד בכלל מסע החיים עצמם, גם זה ייקרא דרך) יש בה פיתוים ונסיונות ותיקונים, כפי שקרה לאבא: [ברא' לב,ב] "ויעקב הלך לדרכו, ויפגעו בו מלאכי א-להים", ויהיה לנכדינו (במ' י,לד) "וענן י-הוה עליהם, יומם, בנסעם מן המחנה" בשובם אל ארצם; על כן, כל אשר יתבונן יכריז [תהי' כה,א] "אליך, י-הוה, נפשי אשא", כי רק להיזהר מכל רוגז ולהתחבר כל אחד לזולתו באחוה, ויצא אשר (ברא' ל,מב) "והקשרים (והקשורים), ליעקב"; שיחוסו בברכותיו של אביהם, אותן ברכות אשר (יהו' יז,ד) "י-הוה צוה את משה", (מ"ב ו,כג) "לבוא בארץ ישראל" בשלמות; לבוא במידת המלכות המתוקנת באמצעות המעשים. (תהי' כב,כח) "וישבו (וישובו) אל י-הוה כל אפסי ארץ", לאחר אשר ניסו בכל כליהם להכחיד את זרע ישראל; (שופ' ו,ז) "כי זעקו בני ישראל אל י-הוה" אשר אמר (יש' מג,כא) "עם זו יצרתי לי", ואז הדלת (מש' כו,יד) "תסוב על צירה" כי לא אפסיק (תהי' פח,יד) "אליך י-הוה שועתי"; (נחמ' ט,טו) "ומים מסלע הוצאת להם".
ולסיכום, בפשטות: "וישלח את אחיו וילכו; ויאמר אלהם: אל תרגזו בדרך" = 2058, כי בין קרבות ותלאות והפתעות ונסיונות, ההגיון משתבש, ואם לא יהיו כל כליך מחוברים למקור חיותם במרומים, תוכל חלילה ליפול לעומק הקליפה כאשר קרה למלך הנופל בקרב, (ש"א לא,ד) "ויאמר שאול לנשא כליו: שלף חרבך ודקרני בה" כי לא יראה תועלת בחייו. על כן, לבל תרגיז ותרגז, דע תמיד, תחת כל מצב, (מ"ב יט,לא) "כי מירושלם תצא שארית" ולכך כל מעשיך תכוון; (ירמ' לא,כ) "שמי (שימי) לך תמרורים, שתי (שיתי) לבך" אל האמת, עם סימנים וסייגים אשר יעמדו לך בכל עת, למען תזכה לראות בהיגלות ה' (דה"א כז,כג) "להרבות את ישראל ככוכבי השמים" כאשר דיבר, אשר ככוכבים יזהירו ויפזרו אורה בעולם להטותו אל הטוב, למשוך אליו ישועת עולמים.
מעכשיו, יש שלום בין כל האחים, ובני ישראל מתלכדים יחדיו, זרע לאומה אחת ומיוחדת אשר תסתגל לגדולה. אחי יוסף הולכים חזרה, עולים אל אביהם בארץ כנען, להורידו אל יוסף מצרימה. "וישלח את אחיו וילכו" = 852, כל (דב' כט,ט) "איש ישראל", (יש' מא,כ) "וישימו וישכילו יחדו, כי יד י-הוה" התגלתה להם בהשגחה מדויקת להביאם עד הלום, ורק צריכים להתחזק בדבקות לה' ולמצותיו (דב' ל,ו) "בכל לבבך ובכל נפשך, למען חייך". (מ"א יא,יא) "הלוא שמעת" כי דוקא (מש' י,יז) "שומר מוסר" יוושע.
ועוד הזהיר יוסף את אחיו על הסכנות המצפות להם, לנו, לאורך כל הדרך, מאחר שבחרנו בטוב, ויצרותנו יעשו כמיטב יכולתם להסטות אותנו מדרכנו. וכן הוא אומר: "אל תרגזו בדרך" = 873, כי כל דרך (עד בכלל מסע החיים עצמם, גם זה ייקרא דרך) יש בה פיתוים ונסיונות ותיקונים, כפי שקרה לאבא: [ברא' לב,ב] "ויעקב הלך לדרכו, ויפגעו בו מלאכי א-להים", ויהיה לנכדינו (במ' י,לד) "וענן י-הוה עליהם, יומם, בנסעם מן המחנה" בשובם אל ארצם; על כן, כל אשר יתבונן יכריז [תהי' כה,א] "אליך, י-הוה, נפשי אשא", כי רק להיזהר מכל רוגז ולהתחבר כל אחד לזולתו באחוה, ויצא אשר (ברא' ל,מב) "והקשרים (והקשורים), ליעקב"; שיחוסו בברכותיו של אביהם, אותן ברכות אשר (יהו' יז,ד) "י-הוה צוה את משה", (מ"ב ו,כג) "לבוא בארץ ישראל" בשלמות; לבוא במידת המלכות המתוקנת באמצעות המעשים. (תהי' כב,כח) "וישבו (וישובו) אל י-הוה כל אפסי ארץ", לאחר אשר ניסו בכל כליהם להכחיד את זרע ישראל; (שופ' ו,ז) "כי זעקו בני ישראל אל י-הוה" אשר אמר (יש' מג,כא) "עם זו יצרתי לי", ואז הדלת (מש' כו,יד) "תסוב על צירה" כי לא אפסיק (תהי' פח,יד) "אליך י-הוה שועתי"; (נחמ' ט,טו) "ומים מסלע הוצאת להם".
ולסיכום, בפשטות: "וישלח את אחיו וילכו; ויאמר אלהם: אל תרגזו בדרך" = 2058, כי בין קרבות ותלאות והפתעות ונסיונות, ההגיון משתבש, ואם לא יהיו כל כליך מחוברים למקור חיותם במרומים, תוכל חלילה ליפול לעומק הקליפה כאשר קרה למלך הנופל בקרב, (ש"א לא,ד) "ויאמר שאול לנשא כליו: שלף חרבך ודקרני בה" כי לא יראה תועלת בחייו. על כן, לבל תרגיז ותרגז, דע תמיד, תחת כל מצב, (מ"ב יט,לא) "כי מירושלם תצא שארית" ולכך כל מעשיך תכוון; (ירמ' לא,כ) "שמי (שימי) לך תמרורים, שתי (שיתי) לבך" אל האמת, עם סימנים וסייגים אשר יעמדו לך בכל עת, למען תזכה לראות בהיגלות ה' (דה"א כז,כג) "להרבות את ישראל ככוכבי השמים" כאשר דיבר, אשר ככוכבים יזהירו ויפזרו אורה בעולם להטותו אל הטוב, למשוך אליו ישועת עולמים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה