יום חמישי, 18 בדצמבר 2014

מקץ, עליה ו, יסוד בשבוע

מקץ, עליה ו, יסוד בשבוע. ברא' מג,כח: "ויאמרו: שלום לעבדך לאבינו, עודנו חי; ויקדו וישתחו".
שליט מצרים, הוא יוסף, שואל את אחיו אם שלום לאביו. "שלום לעבדך לאבינו, עודנו חי" = 755, הם משיבים. יעקב, (ברא' כז,כז) "אשר ברכו י-הוה" (שופ' ו,כד), "ויקרא לו י-הוה שלום" כי כח השלמות והתמימות, רחמיו ומידת האמת של יעקב, הוצאתם לפועל היא מידת השלום, אותו כל בניו נועדים להרכיב יחדיו; וכל אשר יגלה א-להות בכל ענין בחיים יקום ויכריז (תהי' כב,כג) "אספרה שמך לאחי", ונקום כולנו (ויק' יז,ד) "להקריב קרבן לי-הוה", להיות בעצמנו כעולה תמימה העושה נחת רוח בעולמות העליונים להשפיע שפע טוב על הארץ. ככה יהיה נכון אשר שלום ליעקב, העודנו חי לקראת יוסף בנו (מש' כב,כז) "אליו תשוב".
כדברים האלה אמרו, "ויקדו וישתחו" = 856 לפני יוסף, כאילו (שמ' ו,יא) "אל פרעה מלך מצרים", אולי כי היו חיבים להגשים במלואם את החלומות של יוסף שאז יהיה שלם עם כל הדרך אשר הובילה אותו עד הלום, (ברא' נ,כב) "וישב יוסף במצרים" בשלמות ובבטחה, הולך (מ"ב כא,כא) "בכל הדרך אשר הלך אביו", עושה (ירמ' ח,ז) "את משפט י-הוה" כי (דניאל ו,ד) "רוח יתירא בה (ביה)" (כי יש בו רוח יתרה), ומתכונן להביא את אביו אליו. (יואל ד,ז) "והשבתי (והשבותי) גמלכם (גמולכם)", אמר ה', כי אתה לפניי (איוב כא,יח) "כתבן לפני רוח", ואחי יוסף יבואו אליו (דה"ב כד,יז) "וישתחוו למלך". "ויאמרו: שלום לעבדך לאבינו, עודנו חי; ויקדו וישתחו" = 1874, ויוסף מבין שמסלול ונסיון ארוך מאוד הגיע לקצו, שחלומותיו מתגשמים. ואמונתו החזיקה והתחזקה בכל התלאות והמכשולים. והוא עוד למעלה מצדיק, הרי פעם אחת נחלשה אמונתו וקוה לישועה בידי שר המשקים, ומתוך זאת זכה לדרגת בעל תשובה שלם, אליו נראה כה' קורץ לו בשפע רחמים, ואומר: (ירמ' א,יב) "היטבת לראות כי שקד אני על דברי", ובדרכים מופלאות, אמונת הצדיק הדבק בה' תתקים.





אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה